פרשת וישב

פרשת וישב

 

הרב שלמה ריסקין

מרא דאתרא

 

" וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.   וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר "

   בראשית ל"ז:ה,ו

 

פרשות וישב ומקץ, העוסקות שתיהן בדמותו של יוסף, משקפות יחד סימטריה מעניינת: פרשת וישב מתארת את עלייתו של יוסף ונפילתו מטה מטה, ואילו פרשת מקץ נפתחת באותה נקודת שפל וממשיכה בתיאור עלייתו ההדרגתית אל מרומי הפסגה.

 

בפתח פרשת וישב מוצגת דמותו של יוסף. יוסף אינו רק נער מוכשר, מבריק ויפה תואר, הוא גם בנה הבכור של האישה האהובה רחל. יעקב רואה בו את דמות דיוקנו - הן מבחינה פיזית הן מבחינה רוחנית - ובתור שכזה יוסף תמיד צודק. אין פלא אפוא שאביו מתקשה להסתיר את חיבתו המיוחדת אליו ומלביש אותו בכתונת פסים יקרה.

 

אולם בסוף פרשת וישב נתון יוסף ב'בירא עמיקתא' - בבית האסורים של מצרים. זאת לאחר סדרה של השפלות, שראשיתן זמן קצר לאחר שעורר עליו את חמתם של אחיו עקב חלומותיו המתגרים ופיו ה'גדול', ואחריתן בהשלכתו לבור ומכירתו לישמעאלים.

 

בתחילת פרשת מקץ יוסף עודנו כלוא בבית האסורים, אבל בתוך זמן קצר אנו קוראים על עלייתו המטאורית והפיכתו לאחד המנהיגים החזקים בעולם. מנער בן שבעעשרה, חולם חלומות, צמח יוסף והיה למשנה למלך מצרים ולשר האוצר, העבודה והחקלאות. אמנם, פרעה נותר השליט הייצוגי של מצרים, ה'אל' שיונצח בפנתאון המצרי, אך הוא נותן ביוסף אמון מוחלט ומפקיד בידיו את רסן השלטון בפועל. בנו של יעקב שולט עתה בארץ מִצְרַיִם שלטון ללא מְצָרִים, ואיש מלבד פרעה אינו רשאי לערער על סמכותו.

 

הרב יצחק ברנשטיין, מגדולי מרביצי התורה שהעמידה יהדות בריטניה בדור האחרון, הציע באחת משיחותיו הסבר מאלף להיגיון שמאחורי הסימטריה: כנער כישרוני ואהוב נידון יוסף לרדת לתחתית המדרגה, משום שכאשר חלם על גדולה ושררה - היה מרוכז אך ורק בעצמו. כל שעניין אותו היה לספר לאחרים על חלומות הגדלות שלו. לעומת זאת, בתחילת פרשת מקץ אנו רואים כי יוסף יודע כבר להקשיב לחלומותיהם של אחרים וכך גם לסייע להם. ברגע שאדם מתחיל לגלות רגישות כלפי זולתו, הוא מוכן ובשל לעלות מדרגה ולהפוך למנהיג אמִתי.

 

עבור לתוכן העמוד