לצאת למסע פרשות מסעי, ר"ח אב

1/08/2019
הגדל

לצאת למסע/ פרשות מסעי, ר"ח אב

 

פרשת מסעי מונה ארבעים ושנים מסעות שנסעו בני ישראל במדבר. מדוע נצרכת החזרה הזו? האם רק סיכום יש לפנינו?

רש"י מסביר שבכל אחד מן המקומות המצויינים בפרשה קרה משהו משמעותי. יש שהקשו על דברי רש"י שלפי דבריו שמה של הפרשה צריך להיות חניות ולא מסעי. התורה מדגישה דווקא את המסע בין מקום למקום.

ונראה שהתורה מבקשת ללמדנו שהדרך היא לא רק האמצעי אלא יש בה ערך שלעצמו. הדרך היא השורש לבאות. במובן הזה, לא יצאנו למסע לאלימה כי שם יש מקום מיוחד, אלא עצם העזיבה של מרה היא שיצרה את אלימה. היציאה לדרך היא שיוצרת את המקום הבא.

במובן הזה, המקום הבא לא נוצר עד שאני מוכן לעזוב את המקום הקודם. וזה דבר עמוק מאד שהרי אנחנו חושבים שמקומות קיימים באופן אובייקטיבי וכל שאני צריך לעשות הוא להגיע לשם אבל באמת בחינת מקום אינה קיימת עד שאני מוכן לעזוב ולצאת למסע. היכולת להיפרד. לעזוב את מקום הנוחות שלי ולפתוח עצמי אל שאלות חדשות, אל קושיות אחרות, אל אנשים אחרים, מחשבות ורעיונות אחרים, הם שיוצרים את המקומות החדשים והמשמעותיים של חיי.

"אלה מסעי" מבקש לתת את הדגש על העזיבה של מקום אחד והיציאה לדרך ולא על ההגעה.

הבעל-שם-טוב מלמד אותנו שארבעים ושניים מסעות שבפרשת שבוע הינם מסעות השייכים אצל כל אדם ואדם. תכליתו ושלמותו של אדם נקנות ומשתלמות בארבעים ושנים מסעות. ישנם אנשים וישנם רגעים שבהם אנחנו מפחדים לצאת למסע. מפחדים לעזוב את אזור הנוחות שלנו. להתמודד. להיפגש. הפחד הזה הוא מובן והוא חשוב כי הוא מעיד על בית. הוא מעיד על שורשים. אך הוא עשוי גם לקבע אותנו במקום שמגביל את המשך ההתפתחות שלנו.

תפקידו של בית הוא לא לכלוא אלא להיות העוגן. העוגן שממנו אני יוצא ואליו אני שב.

 

ומכאן לענייני דיומא וחודש אב.

כוספים אנו לבית המקדש. אכן ישנן שאלות רבות. חלקן מסקרנות וחלקן מעלות חששות של ממש. אך אולי אם לא נשכיל ונסכים לצאת למסע לעולם גם לא נגיע.

 

שבת שלום,

שראל

עבור לתוכן העמוד