נתינה מביאה אהבה והשראת שכינה

28/02/2020
הגדל

פרשת 'תרומה' פותחת סדרה בת יותר מארבע פרשות, המתארות באופן מפורט ודקדקני את בניית המשכן וכליו.
קדמה לפרשתנו, פרשת 'משפטים', אשר נחתמה לאחר יציאת מצרים, מתן תורה וקבלת מצוות בהצהרה המפורסמת "נעשה ונשמע".
מגמת המחויבות, השותפות והמעורבות של העם ממשיכה בפרשתנו, שפסוקיה מתארים את בניית המשכן בו תשרה שכינה.
הרמב"ן מסביר, כי לאחר ההתגלות במעמד הר סיני, הוקם המשכן, כדי שהשכינה תמשיך לשרות עם העם באופן קבוע ולאורך זמן בכל מקום שאליו יגיע בדרכו לארץ, מעין 'הר סיני נודד'.
למשכן ניתנו שני סוגים של תרומות: האחת, 'נדבה' אשר באה מטוב לב ומתוך צורך להתעלות מבחינה רוחנית. האחרת, ניתנה ללא שום קשר לרצון הפנימי של האדם אלא בצורה מסודרת ומתוך מחויבות.
האחרונה, הנקראת 'מחצית השקל', נחשבת לבסיסית וחשובה לא פחות, והיא ניתנה ללא שום קשר למעמד הכלכלי, שהרי כל אדם נדרש לשלם סכום קבוע כדי ליצור תחושת שותפות.

הסכום הזעום של 'מחצית השקל' שימש לצורך האדנים שעליהם הונחו הקרשים אשר היוו את הבסיס שעליו הושתת המשכן.
הציבור כולו, מחויב להיות שותף בעבודת ה׳ ובבניין היסודות הרוחניים, לא ניתן להותיר את מלאכת בניית התשתית רק לעשירים ולבעלי יכולת כלכלית.
מי שמבקש לתרום במטרה להתעלות מבחינה רוחנית, צריך תחילה לשמור על הערכים, שנכתבו בפסוקים של פרשת 'משפטים' ושעליהם מושתתת חברה בריאה ומתוקנת.
כל אדם פרטי שנותן זוכה כי השכינה תשרה בקרבו, בכל מקום ובכל זמן כפי שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
מן האמור ״ויקחו לי״ ולא ״ויתנו לי״, נזכור כי מלבד לכך שנותן המתנה זוכה לשמחה ולעונג, התורה גם מבקשת לרמז על מעלת הנתינה שבאמצעותה בונה האדם את ׳המקדש הפרטי׳ שלו.
מי שנותן בלב שלם, זוכה גם לקחת ולקבל ולהיות מאושר שהרי ׳נתינה מביאה אהבה׳ (- לפני מס' שנים, אמרה זו הוטבעה על חולצות הטריקו של ישיבת 'נוה שמואל' שבאפרת).  
תחושת ה'ביחד' של הציבור כולו, שלוותה לבנייה הובילה בסופו של דבר לכך, שה' השרה את שכינתו במשכן ואף בליבם של הנותנים.
בחודש שמרבין בו בשמחה, נמשיך בתרומה ובעשייה משותפת למען פרויקטים חשובים ונעלים. 
שבת שלום,

הלל

עבור לתוכן העמוד