ואחיכם כל בית ישראל יבכו / לפרשת שמיני

16/04/2020

העם עבד קשה כדי להגיע לרגע הזה. סוף סוף עומדת להתקיים ההבטחה הגדולה – "כי היום ה' נראה אליכם". כמה עמל, וכמה התרגשות. איזו רוממות רוח ונפש צפויה לצאת מהרגע הגדול הזה, בו עם ישראל מורידים שכינה אל תוכם.

ובתוך כל ההתרגשות הגדולה הזו, פוגע האסון הגדול. נדב ואביהוא, שני בניו של אהרון הכהן הגדול שנשלחו לשרת בקודש, טועים בטעות פטאלית, טעות שמותירה את אהרון ובניו במצב טראומתי באמצע המעמד הלאומי וההיסטורי הגדול ביותר, שדורש את מלוא תשומת ליבם. כיצד מתמודדים עם המצב שנוצר?

ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו: ראשיכם אל תפרעו, ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו, ועל כל העדה יקצף, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה':  ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמתו, כי שמן משחת ה' עליכם

אנו נוטים להתמקד במה שנדרש מאהרון ובניו – להמשיך את ה"ויידום אהרן" לשלב הבא ולהמשיך בתפקידו כמתוכנן, למרות רגשות האבדן והאבל שללא ספק קוננו בליבם. אך משה מוסיף דרישה מהעם. הכהנים הם השליחים לגשר בין ה' ובין העם, שליחותם חשובה מדי ואין זה הזמן לעסוק באבל פרטי. אבל חס וחלילה, בל נחשוב שהאבל בטל כלא היה לעומת צרכי השעה והציבור. להיפך, היות שהכהנים, גיבורי כוח עושי דבר ה', נצמדים למלאכת הקודש ומנועים מלהתעסק באבלם, העם כולו ייבכה את בכים וישלים את אבלם. משה יוצר כאן אחדות של ממש, ולא רק מסירות נפש חד סטרית עבור הציבור. הכהן הוא שליחו של העם בעבודת ה', ומנגד העם הוא שליחו של הכהן באבלו.

[יש כאן מסרים עמוקים ונוקבים לימינו אנו. ראשית, נוכח סכנה עולמית שספתה מעל מאה אלף אנשים ומאיימת על מיליונים יש חשש ממשי שנסכם את האירוע במספרים ואחוזים. בעזרת ה', אנו מקווים להגיע לסוף האירוע בהודאה לה' שנתן לנו כוח להוריד את אחוזי התמותה הצפויים. משה מזכיר לנו שעלינו להתאבל על כל נפש מישראל. כל אדם הוא עולם ומלואו, וגודל האירוע אינו ממעט באבלות על טרגדיה פרטית.

שנית, ]בעוד שבימים אלו נדרש מערך של גיבורים לאומיים להתייצב למשימה, רופאים ורופאות, אחים ואחיות, אנשי מד"א, צוותי חירום ורווחה בנוסף למשטרה ולצבא, עלינו לזכור שאין זה כביש חד סטרי. כולנו ערבים זה לזה ונדרשים לתמוך בחסד, בעזרה לזולת ובמיוחד כלפי אלו שעומדים בחזית המערכה הזאת בכל דרך שאנו יכולים.

(אמו של ד"ר דרור דיקר, מנהלה של מחלקה פנימית ד' בבית החולים בילינסון, נפטרה בשיבה טובה לפני שלושה שבועות. ד"ר דיקר שהינו שומר תורה ומצוות, החליט שבמצב הנוכחי הוא לא יכול לשבת שבעה על אמו. ישנו משבר ארצי ועולמי, מנהלי מחלקות פנימיות לא יכולים לעצור את עבודתם ולעסוק באבל פרטי. הרב שי פירון כתב לו "רבבות מוחים איתך דמעה, מתאבלים באבלך, גאים בשליחותך".

עבור לתוכן העמוד