היכן מוצאים את הקדושה? / לפרשיות אחרי-מות-קדושים

30/04/2020
הגדל

 

 

אך טבעי הוא שפרשיות אחרי-מות-קדושים יהיו סמוכות ליום הזיכרון ויום העצמאות.

כיצד מוצאים את הקדושה?

יש נטייה טבעית לחפש את הקדושה במחוזות המיסטיקה, במצוות המנותקות מן העולם. הרי הקדושה היא מושג מופשט שמקורו בבורא עולם וסביר להניח שעל מנת להתחבר לקב"ה יש להתנתק ולהתרחק מן העולם הזה.

הפרשה מיד אומרת את ההיפך הגמור – מחפש קדושה? תתחיל מהבית. דבר ראשון – "איש אמו ואביו תראו". בהקשר זה ניתן לפרש את המשך הפסוק, "ואת שבתותי תשמורו" כהמשך לכך. קדושה מתחילה מאווירת השבת הביתית והמשפחתית (בשונה מהמדרש, המפרש את החלק הזה של הפסוק כניגוד לתחילתו). גם "אל תפנו אל האלילים" מצביע על אותו הכיוון. המשיכה לעבודה זרה הייתה משיכה למיסטיקה וחיפוש משמעות מנותקת מן העולם. התורה מצווה אותנו לא ללכת לשם. להישאר במשפחה, בשבת, בדאגה לזולת, במסירות למען הכלל.

ביום הזיכרון אנו מזכירים את הקדושים שהגיעו למעלה זו על ידי מסירות למען עם ישראל. מפורסמים דברי הרב גוסטמן זצ"ל, ששכל את בנו בשואה, שאמר לפרופסור ישראל אומן, שבנו נהרג במלחמת שלום הגליל: עכשיו בשמים מאירקה שלי אומר לשלמה שלך: אני לא זכיתי, אבל אתה שלוימלה – אשריך שזכית להקריב עצמך כדי להציל את עם ישראל.

כמה אירוני שבשני חגי הגאולה שלנו – גאולת מצרים הראשונה, והגאולה שזכינו לה בדור האחרון, בחרנו להיות נתונים בסגר. זו מסירות מסוג שונה ומשונה. כך אנו מקיימים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" באופן חדש. אנו מקריבים את שמחת החגים שלנו למען הכלל. אנו זוכרים ומאמינים שעל ידי דאגה זו והקרבה זו אנו זוכים לקדושה.

 

עבור לתוכן העמוד