אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל – דבר תורה לפרשות מטות - מסעי

16/07/2020
הגדל

במהלך עשר פרשיות חומש במדבר, ליווינו את עם ישראל בדרכו, ראינו אותו חונה לדגליו סביב המשכן, ומתכונן לקראת כניסתו לארץ. מצד שני ראינו גם נפילות וכישלונות – עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר.

שתי פרשיות נקרא השבת: מטות ומסעי. בפרשת מסעי מתאר משה את מסעותיהם של ישראל:

"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה', וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם".

הכפילות שבפסוק בולטת, ופרשנים רבים העלו רעיונות שונים להסבר.

כל נקודה המוזכרת כאן בפרשה היא מצד אחד נקודת מוצא, ומצד שני מהווה נקודת יעד. יש היוצאים למסע כדי להתרחק ממקום המוצא שלהם, בגלל בעיות שונות שיש להם שם. כך גם היציאה ממצרים, היציאה מעבדות לחרות, ההתרחקות מכל הקלקולים המוסריים שהיו שם, כל אלה הם סיבה חשובה לצאת למסע מיגע. וכך גם בכל מקום שחטאו בו בדרך, הם הלכו והתרחקו מאותו מקום – בבחינת "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם".

מאידך גיסא, יש היוצאים למסע ושואפים להגיע ליעד מסוים. עם ישראל נמצא בדרכו לארץ ישראל, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ", וכל נסיעה מאחת הנקודות בדרך הופכת לעוד מדרגה במעלה הדרך. כל מסע הוא אל נקודה הקרובה יותר למטרה – בבחינת "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם".

הרב שלמה יוסף זוין בספרו "לתורה ולמועדים", לומד מן המסעות אל ארץ ישראל גם על מסעו הרוחני של האדם. כמשה הכותב את התורה, כך גם האדם כותב את ספרו – ספר תולדות האדם. "וכל מעשיך בספר נכתבים". שורש נשמתו של האדם – מוצאו, ממקום גבוה, מעולם הנשמות. "נשמה שנתת בי טהורה היא". אך הנשמה יוצאת למסע בעולם הזה, ירידה לצורך עליה. "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם". תחנות רבות ישנן בחייו של אדם והוא עובר מתחנה לתחנה. הנשמה נמצאת בגוף החי חיים גשמיים, חיים בהם יש לקיים תורה ומצוות, חיים בהם יש להתמודד עם נסיונות, ומשימתו של האדם היא לעמוד בכך ולהתעלות. לפניו מסע של התרוממות – עד תחזור הנשמה מזוככת לצור מחצבתה! – "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם".

רבינו בחיי ור"י אברבנאל, רואים בכפילות הלשון רמז למסעו של עם ישראל לא רק בגאולה ראשונה, אלא גם בגאולה אחרונה. מסע ארוך עובר עם ישראל בגלות, תחנות רבות בדרך הארוכה אל הגאולה. וכמסע ישראל במדבר, אף בגאולה אחרונה, מתנבא יחזקאל: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים".

אם כן, גם בדורותינו עם ישראל נמצא בדרך אל ארצו "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" – לגאול את הארץ ולהפריח את השממה. להפוך את המדבר – הן הגשמי והן הרוחני – לגן פורח! "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת".

תם ספר במדבר – חזק חזק ונתחזק!

שבת שלום

עבור לתוכן העמוד