פרשת כי תבוא – מקרא ביכורים, תיקון חטאו של קין, וסליחות.

3/09/2020
הגדל

מסתבר שאחד הדברים שעדיין לא למדנו לעשות כמו שצריך הוא לדבר.

בגיל מסוים לימדו אותנו לאכול מכפית, ללכת, לומר מילים, להפעיל נכון את הידיים והרגלים, למדנו אותיות ושפה, חשבון ומדעים, תורה ומקצועות קודש, ועוד.

האם מתישהו למדנו ממש לדבר? לא איך להרכיב משפט, או לספר סיפור, אלא איך לבטא נכון את העולם הפנימי שלנו.

הפרשה שלנו מספרת על מצווה. להביא ביכורים, אבל רגע לפני, לעמוד לפני הכהן בבית המקדש ולדבר. הביטוי "וענית ואמרת" הוא שונה ומשונה. למי אני עונה? למה כפילות הלשון? למה דווקא במצווה הזו?

אי אפשר לנתק את הפרשה והמצווה של מקרא ביכורים מהמקור הראשוני של הבאת מנחת הצומח בתנ"ך, האדם הראשון שאמור היה להביא ביכורים, קין.

כשאני מגיע עם ראשית הביכורים שלי באופן מובהק אני בא לתקן את חטאו של קין. ומה היה חטאו?

קין הביא רק מפרי האדמה ואני מביא את הביכורים, את מה שהוא היה צריך להביא.

כתוב שקין הביא מקץ ימים – אחרי הרבה זמן, לקח לו זמן לומר תודה ולכן התורה בפרשה שלנו אומרת "והיה כי תבוא אל הארץ" מיד אל תתמהמה.

קין מתכחש להסטוריה, ולא מספר את הסיפור שהביא אותו אל האדמה, הוא לא מספר על ארמי אובד אבי, או בעצם על הנחש שהיה  ה'אובד אבי' בסיפור שלו ועל גן העדן שמשם אביו גורש ושעבודת האדמה שלו היא בעצם החזרה אל 'לעבדה ולשמרה'

כל זה נכון, אבל אולי הנקודה החשובה ביותר. "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהיו בהיותם בשדה ויקם קין... ויהרגהו." השאלה שמטרידה מאד היא, מה הוא אמר? הרי כתוב שהוא אמר משהו, מה זה היה? למה הפסוק משמיט את מה שהוא אמר?

יש הרבה תשובות לדבר, אבל מה שמאד ברור הוא שלא היה שיח אמיתי בין האחים, לא היה דיבור. קין כעס, קינא, רצה ונדחה. אבל את מה שהוא הרגיש הוא לא היה יכול לומר, הוא אף פעם לא למד לדבר, הוא אומר מילים אבל הוא לא מדבר אל אחיו, וכשהפה לא מסוגל לדבר, הידיים מכות.

כנגד החטא הזה של חוסר הדיבור – באה התורה ואומרת לנו "וענית ואמרת", כנגד האילמות של קין, אתה תבוא ותדבר ותאמר ותבטא בשפתיך את התהליך והקושי והרגעים הקשים והזריעה בדמעה והקצירה ברינה, והתודה. אל תדבר סתם וענית ואמרת, תענה תשובה לשאלות שמהדהדות בחלל האויר, תענה לקין.

אז כנגד "ויחר לקין מאד ויפלו פניו" יגיע "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' א-לוקיך"

אמנם לנו אין מקרא ביכורים כיום, אך יש לנו משהו אחר. קהילות הספרדים ויוצאי עדות המזרח כבר החלו בתהליך האמירה, בתהליך הסליחות ואף בני אשכנז תכף יצטרפו אליהם. אמירת הסליחות זה תחילת תהליך גאולת הדיבור שאנו נעבור יחדיו בימים אלו. הרמב"ם באופן שונה מאחרים מגדיר שהמצווה היא לא לעשות תשובה, אלא  לומר את הוידוי כחלק מתהליך התשובה :  "והמצוה הע"ג היא שציוונו להתודות על החטאים והעוונות שחטאנו לפני הא-ל יתעלה ולאמור אותם עם התשובה, וזה הוא הוידוי. וכוונתו שיאמר 'אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך'...

אולי כיוון להבנת עומק דברי הרמב"ם הוא שכדי להתחיל את התהליך הזה שנקרא תשובה אנחנו מצווים לבוא לבית הכנסת וסוף סוף לדבר. לספר, להצטער, להתחרט לבקש סליחה, לבכות, להיטהר והכל כתיקון לחטא השתיקה שהתחיל עוד בימי קין.

שנזכה לפתוח את סוגר ליבנו לפניו.

שבת שלום

הרב יאיר

עבור לתוכן העמוד