נח

22/10/2020
הגדל

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ".

בראשית ו ט

ופירש רש"י:

"בדרתיו" יש מרבותינו (ב"ר ל, ט) שדורשים לשבח: כל שכן אילו היה בדור צדיקים, שהיה צדיק יותר; ויש שדורשים לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא נחשב לכלום".

 

צריך להבין – אם אפשר לפרש לשבח מדוע לפרש לגנאי?

והרי חז"ל מקפידים לדון כל אדם לכף זכות וללמד שבח וזכות לכל אדם, ועוד כשהתורה מעידה על נח – "צדיק תמים", מדוע לדרוש אותו לגנאי?

מסבירים חז"ל: אמנם נח היה צדיק תמים, אך היה צדיק לעצמו, ולא השפיע על הסביבה.

הקב"ה ביקש מנח לבנות את התיבה 120 שנה כדי שבמשך תקופה זו יצליח להשפיע ולהחזיר בתשובה את בני דורו, אך אפילו אחד לא חזר בתשובה.

יותר מזה, אנחנו קוראים בהפטרה – "כי מי נח זאת לי", הנביא מייחס את המבול אל נח! כאילו שנח אחראי עליו.

ידוע ומפורסם מאמרו היסודי והמכונן של  הראי"ה "מאמר הדור":

..."דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא ; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו".

הראי"ה מדבר תחילה על כך שמדובר בדור נפלא ולאחר מכן מוסיף:

"..בדורות האחרונים התחילו הענקים להתמעט והכלל הולך ומתעלה. בעמנו נתמעטו הבורים, ולעומתם נתמעטו, והוקטנו הגאונים והצדיקים. בתקופה הנמהרה של עכשיו הדבר בולט למאד..".

ואת זאת כתב הראי"ה לפני כ-150 שנים.

כשאנו מתבוננים על המציאות כיום עם המגיפה הנוראה הזאת של הקורונה, מעבר לכאב הגדול על הנפטרים והחולים שמתמודדים עם תופעות לוואי, קרה כאן עוד משהו. כל סדר היום שלנו השתנה. והשאלה הכי קשה ליהודי דתי – מה זאת עשה ה' לנו? מדוע הוציא אותנו הקב"ה מבתי הכנסת? ואם נתבונן במבט רחב יותר – אין מדובר רק בבתי הכנסת.

הרי אחד מיסודות היהדות הוא הבית היהודי ולאחר מכן – הקהילה. הקהילה היא חלק חשוב בבניין העם היהודי. יש לנו מצוות שכל עניינן הן הנהגות הקהילה, ועכשיו הגיעה מגיפה זו, אשר למעשה מפרקת את הקהילה.

אלא שכנראה אנו בפתחו של עידן חדש שבו הזרקור מופנה כלפי כל אחד ואחת.

אם עד עכשיו יכול היה כל אדם להגיע לבית הכנסת "ושלום עליך נפשי". יש רב, יש חזן, והתפילה רצה.

כעת אנחנו חייבים כל אחד ואחת להיות המנהיג לעצמו, לביתו לילדיו, ועד כמה שיכול – להשפיע גם לסביבה הקרובה.

אם לפני 150 שנים דיבר הראי"ה על כך שהגדולים מתמעטים והדור עצמו ראוי יותר ונעלה יותר, כנראה שהגענו היום לדור שבו כבר כמעט אין גדולים כלל, וכל אחד ואחת חייב לקחת על עצמו ולהשפיע על ביתו, על ילדיו ועל סביבתו הקרובה במידת האפשר.

מפה נבין מדוע דרשו את נח לגנאי – כיוון שלא השפיע על סביבתו – אין לכך מחילה.

אם בשבוע שעבר למדנו על אחריות אישית, בפרשת נח אנו למדים על האחריות לאחר, אחריות לזולת. ובעידן שלנו הדברים מקבלים משנה תוקף, כשאנו רואים איך העולם כולו עצר מלכת מתוקף האחריות למבוגרים לחלשים ןלכאלה שבקבוצות הסיכון, ומפה נבין עד כמה צדק הראי"ה שזיהה את הכיוון לאן העולם מתקדם.

בן ציון בר שלום

ביה"כ המרכזי התמר

עבור לתוכן העמוד