אברהם טור-פז

הגדל
נולד בלונדון בה' בתשרי תשי"ז
נפל ביום כ"ח בניסן תשנ"ח
(23.04.1998)
בן 41 בנופלו


בן עדנה ואשר. אברהם (אבי) נולד בלונדון שבבריטניה בה' בתשרי תשי"ז (10.9.1956). היה בן בכור במשפחתו, אחיהם של אלי, אסתי ומשה (מיקי).

המשפחה עלתה לישראל בחודש יוני 1957, באוניה ע"ש תיאודור הרצל. בשנתיים הראשונות בארץ התגוררו בקיבוץ לביא שבגליל התחתון. לאחר מכן עקרו לחיפה, שם קבעו את ביתם למשך השנים הבאות. אבי למד בבית הספר היסודי "כרמל" בחיפה. במשך שנים רבות היה חניך תנועת הנוער "בני עקיבא", ולימים אף היה למדריך בתנועה.

בשנת 1970, והוא בן ארבע-עשרה, יצא אבי עם משפחתו לארצות הברית, לשם נשלחו מטעם המחלקה לעלייה ולקליטה של הסוכנות היהודית. המשפחה התגוררה בפילדלפיה, ואבי נרשם ללימודים בפנימייה הישיבתית "נר ישראל" בבולטימור. כעבור שנתיים שב אבי לישראל בגפו כדי לסיים את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית "בני עקיבא" בנתניה.

בתום לימודי התיכון התגייס אבי לצה"ל, לחיל השריון, במסלול של תלמידי ישיבת הסדר. בישיבת "הר עציון" החל מתגבש אז גרעין קטן של חברים, בהם אבי, שהקימו ישיבת הסדר חדשה בעיר הצפונית קריית שמונה.

לאחר השירות הצבאי אבי החליט להישאר בקריית שמונה. הוא החל בלימודים לתואר ראשון במכללת "תל חי", בחוג לעבודה סוציאלית, ובמקביל עבד בתור חונך ומנחה של ילדים חריגים בבית הספר הקיבוצי-אזורי בכפר בלום. עם קבלת התואר האקדמי אבי העתיק את מקום מגוריו לקיבוץ החילוני גונן שבעמק החולה, אך גם שם המשיך לשמור על אורח חייו הדתי. בקיבוץ אבי מצא גם עניין מקצועי חדש - טיפוח תרנגולי הודו.

בחודש יולי 1984 נשא אבי את מיכל לאישה. הזוג הצעיר עבר לירושלים, ומייד לאחר המעבר החל אבי לעבוד בתכנית "שירות לעם", במחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית. כעבור שנה נולדה הבת הבכורה, טל - "אל תוך שמחה ואהבה גדולה", כפי שמעידים קרוביו. כעבור שנה נוספת שוב נדד אבי עם משפחתו, הפעם למצפה הושעיה שבגליל. באפריל 1987 נולד הבן עומר והוסיף עליזות וחדווה למשפחה.

בשנת 1992 הצטרף למשפחת טור-פז הצעירה הבן יובל. בשנת 1994 עברו אבי ומשפחתו להתגורר ביישוב אפרת שבגוש עציון, וב-1996 נולדה בת הזקונים, רוני.

אבי היה בראש ובראשונה איש משפחה חם ומסור, גאה ומאושר ברעייתו ובילדיו. הוא נהג לספר להם סיפורים מתובלי כל טוב לפני השינה, ולהחביא פתקים חמודים בתוך הסנדוויצ'ים לבית הספר. "אבא שהיה חבר אמיתי ושותף לי בחיי", מספרת רעייתו מיכל, "אבא שידע לראות את הטוב בכל מצב".

ב-1987 אבי התגייס לשירות בתי הסוהר (שב"ס), לתפקיד קצין שיקום בבית הסוהר שטה. בתום שנתיים שבה המשפחה לירושלים. אבי המשיך בתפקידו, אלא שהועבר לשרת בבית הסוהר מעשיהו.

שמו של אבי הלך לפניו בתור מקצוען מהשורה הראשונה, והוא היה אהוב ומוערך ע"י מפקדים ופקודים כאחד. מספרת עליו קצינת האסירים בבית הסוהר השרון, דורית וינשטיין: "... אמרתי לך, לאחר ששלחת אלי את סיכום הריאיון אצל הרמ"ט: מזל שהיית שם. הסיכום יכול היה להיראות אחרת, אם מישהו אחר היה כותב אותו. אבל אתה... תמיד כל כך הוגן, כל כך נעים. תמיד רגיש, תמיד מפרגן, תמיד מחייך. רציני ואכפתי, ועם זאת, נראה אדיש משהו, כאילו, לא ממש לוקח ללב". בעבודתו בשב"ס, כמו בביתו, אבי נודע גם בחוש ההומור שלו. לכל מצב הייתה מוכנה לו מבעוד מועד איזו קריצה.

אבי התקדם בסולם התפקידים בשב"ס: הוא שימש בתור מפקד אגף לאוכלוסיות אסירים מיוחדות, אחר כך היה קצין עתירות של גוש מרכז, עוזר לראש מינהל טיפול ושיקום, ולבסוף היה לעוזר ראש המטה בנציבות.

בנוסף לעבודה המאומצת בשב"ס ולחיי המשפחה, אליהם היה מסור בכל נימי נפשו, אבי השלים לימודי תואר שני בחוג לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. אך הוא לא זכה לקבל את התואר.

ביום חמישי 23.4.1998 נסעו רב-כלאי אבי ומפקדו, אבי ילינק, במסגרת עבודה שגרתית לבית הסוהר צלמון. במהלך הנסיעה, תוך כדי שיחה ערה, נפטר אבי מדום לב.

אבי נפל בעת מילוי תפקידו בכ"ח בניסן תשנ"ח (23.4.1998). בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים, אחים ואחות.

תוארו האקדמי השני של אבי הוענק לילדיו בטקס רשמי של האוניברסיטה.

במלאת שנה למות אבי ערך שב"ס יום עיון לזכרו בבית מורשת, במתחם הנציבות ברמלה.

משפחתו של אבי הפיקה ספר זיכרון להנצחתו, ובו דברים שנכתבו ע"י חברים, בני משפחה, עמיתים למקצוע ומכרים מפרקים שונים בחייו. מן הדברים עולה דיוקנו של אבי:

איש מעש כריזמתי, שוחר צדק, מוכשר ומבריק, צנוע ואוהב אדם מושבע, אהוב ומוערך בצורה בלתי רגילה לכל אורך דרכו.


(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

 

עבור לתוכן העמוד