דברים לזכרו של עמיקם - יוני רסקין

עמיקם.

רק לפני שבוע הייתי בהלוויותיהם של שני חיילים שנהרגו בהיתקלות עם מחבלים בלבנון. הייתי שם, ראיתי רמקולים, מיקרופונים, חברים מדברים, בוכים כואבים, ואני שם מהצד... מי היה מאמין שכל כך מהר ללא התראה אהיה זה אני מאחורי המיקרופון מספיד את חברי הקרוב, האח הנפשי שלי.

זכורים לי השבתות, כשהיית בא תשוש הביתה אחרי סגירת 28, והיית דבר ראשון לפני הכל מתקשר לשאול מה עושים היום? איפה החבר'ה? היית דואג לדעת איפה כל אחד ואחד, האם יש מישהו שצריך לבקר, לשמח?

עמיקם, כשאני אומר את השם שלך שוב ושוב אני מוצא את עצמי חושב על עוצמת השם, כשהיית נכנס אלי הביתה בשבתות זה היה נראה כאילו עם שלם נכנס הביתה. היית מתיישב על יד השולחן, תוך שנייה חלק בלתי נפרד מסעודת השבת, והיית תופס פיקוד על זמירות שבת ושר עם כל הלב, ללא בושה עם כל העוצמה.

עמיקם, לא היית אדם רק בעל עוצמה חיצונית, אלא לימדת אותנו כל כך הרבה על העוצמה הפנימית וזה התבטא בהכל, וגם כשהיית "טוחן" שבועות בצבא, לא היית נשבר, ותמיד תמיד היה החיוך הנצחי על פניך.

עכשיו כשהמדינה שלנו עומדת בסימן שאלה, אני רואה פה חיילים עומדים ואף אחד לא יודע מתי הוא יהיה זה שיוקפץ בשביל להגן על מדינתנו הקדושה.

עמיקם, תמיד ידעתי שיש מחיר על המולדת שלנו, וכשם שאתה קמת ולא ויתרת על סנטימטר מהאדמה שנלחמת עליה, כך אנו, עמיקם, לא נוותר וננציח את שמך בכך שעם חזק לא נשבר, עם חזק קם!

חברך האוהב,
יוני ריסקין


עבור לתוכן העמוד