דברי ההספד שנשאו אחיותיו

ההספד שנשאה אחותו גיתית:

קראו לו חגי חיים והוא נולד בשמחת תורה וזה מראה קצת על מי שהוא היה - חג, מלא חיים, שמחה ותורה. אנחנו באמצע ימי בין המיצרים, בין י"ז בתמוז לתשעה באב.

בדיוק לפני שבוע אני, אבא ואמא דיברנו על כך שאלה הם ימים של פורענות וצריך מאוד להיזהר.
אבל אומרים שכשהגאולה תבוא, הצום והפורענות יהפכו להיות ימים של שמחה. אז בבקשה, חגי, יש לך כח, כח פיזי גדול, תעצומות נפש אפילו גדולות עוד יותר.

אז בבקשה שהימים של שמחה יגיעו מהר כי כואב לנו וקשה לנו כל כך.
אוהבת ומתגעגעת כל כך, כל כך.


ההספד שנשאה אחותו עינת:

חוגי, אח קטן גדול שלי.
מה אומר - שאני כועסת, שאני בוכה, שהגיע רגע מר. אם זה היה תלוי בך היית ודאי שותק או צוחק.
 זו דרכך, כאילו מרחף מעל העניינים, נותן תחושה שהכל זורם, הכל פתוח, העולם הוא בטוח. גם לי כאחותך לקח זמן להבחין שמעבר לחזות הקלילה שאתה מציג, אתה שקול, רגיש, ובעיקר בוגר מאוד.
עולם פנימי שלם מסתתר בתוכך. גוף גדול ונפש רחבה. נפש אוהבת אדם, אכפתית וטובה, מעורה, קשובה וגדולה.
 הלואי וכל עולמינו היה נמלא בנשמות כשלך. בהיותך קטן צחקנו עליך על מימדיך ועל הנמשים הרבים המכסים את כל כולך. כנראה, שהקב"ה עשאך גדול מימדים כדי שיהיה די מקום לנפשך להתגדר בו. 
ואולי גם זה לא היה מספיק, נפשך שגדלה ופעלה ושעתה כל כך הרבה טובות בעולמינו, היה לה צר אף בגוף כשלך.
שמור על עצמך
, וממעל שמור גם עלינו ועל כל עם ישראל. אנחנו מתגעגעים ואוהבים אותך תמיד.

עבור לתוכן העמוד