מכתב לאברהם דוד מוזס הי"ד

מאת הרב דוד מוריה (אביו החורג)

אברהם דוד היקר,

אני כותב לך מכתב ואני מפרסם את המכתב שלי אליך ברבים למרות שזה הדבר האחרון שהיית מסכים לו. הסיבה לכך שאני מפרסם את הדברים היא שאני מרגיש שמתקיים בך מה שנאמר לגבי גדולים כמו ר' שמעון בר יוחאי שסיבת ההילולה ביום פטירתו היא העובדה שדברים רבים שהיו נסתרים בחייו ובהנהגותיו הפכו נחלת כולם כשנפטר.

הביטוי "שבק חיים לכל חי" משמעותו עזב את חייו לכל השאר. או בפרפראזה של הקלישאה "במותם ציוו לנו את החיים" במותם העבירו לנו בצוואה את חייהם שלהם. את אורח החיים שהיה נחלתם בלבד והיה מוכר רק לקרובים ביותר הם הורישו לציבור כולו.

התלמידים שנהרגו היו כולם בעלי מסירות נפש עצומה ללימוד התורה ומאוהבים בה עד כלות. לא מזמן בקהילתנו נתבקשה לישיבה של מעלה צורית ירון שהנהגותיה המוסריות ואהבת הלימוד המדהימה שלה אף הם הפכו לנחלת כולם בנסיבות אחרות. נראה שאם נשכיל לאמץ ולו מעט מן האור הזה שהורישו לנו לתוך חיי היום יום שלנו לא רק נתקרב לה' אלא גם נקרב את הגאולה ואת הניצחון על עמלק שמטרתו לקרר את הקשר שלנו לתורה על מנת להשמיד אותנו.

רבים מהחברים הצדיקים שלך בישיבה לצעירים באו לנחם. אחד מהם אמר שקיבל ראיה למה שכתוב כל הבורח מן הכבוד- הכבוד רודף אחריו ממה שקרה לך. קשה היה לו לזכור אדם שיותר ברח מן הכבוד ממך והנה כולם מספרים ללא הרף את כל הסיפורים המדהימים על אישיותך הגדולה והנהגותיך הבלתי רגילות.

סיפרתי להם שכאשר הכרתי אותך כשנישאתי לאמך, עוד היית ילד צעיר. התחלנו בסיפורים לפני השינה, הזמן טס וכבר היינו בהכנות לבר המצווה לבסוף הפכתנו להיות חברותא. אני לא יכול לומר שהיית שיא הצדיקות מאז ומתמיד. אבל מה שכל כך מיוחד בך זו העבודה העקבית שעשית בתיקון המידות ובקיום המצוות במשמעת עצמית מדהימה.

ליל ראש חדש אדר. בית המדרש מתארגן למסיבה ואתה כהרגלך לא מעוניין להפסיד לימוד תורה. אתה עושה את דרכך יחד עם החברותא שלך שגב אביחיל כרגיל למקום שקט ונוח ללימוד, ספריית הישיבה הגבוהה במרכז. כשהרוצח מתחיל לירות בחוץ וכולם רצים להתחבא אתה עדין שקוע בסוגיה וצריכים לצעוק לך לברוח.

אבא שלך שכל כך אהב ללמוד איתך תורה סיפר בלוויה שהדבר האחרון שלמדתם יחד היה פרק מי שמתו מוטל לפניו. כשלמדתם על הפטור של אונן ממצוות התקשית לקלוט מצב של פטור ממצוות בגלל איזו סיבה שהיא.

סיפרתי בלוויה שלך איך למרות שבישיבה הוציאו את התלמידים לשבת לפני השבוע שהיה צפוי בו השלג ואמרו לכם לחזור רק ביום רביעי, ראיתי אותך להפתעתי אורז תיק ביום א' ומתארגן לנסיעה לישיבה. כששאלתי אותך לפשר העניין לא הרבית במילים רק אמרת שאתה רוצה ללמוד. איפה תישן אם הפנימייה תהיה סגורה הקשיתי. ענית לי שהצטיידת בשק שינה ואולי תמצא מקום שינה בישיבה הגבוהה.

סיפרתי שאחד החיכוכים שלי אתך היו סביב המנהג שלך ללמוד גמרא ליד שולחן שבת בכל רגע בו התנהלה שיחה בטלה ולא עשית זאת כדי להטיף אלא כדי לא לבזבז זמן לימוד.

החבר שלומד אתך בסדר בוקר סיפר כיצד היית רץ ברגע שנגמר השיעור לבית המדרש. לאחר הסדר נסית לשכנע אותו להמשיך את הלימוד על חשבון ההפסקה שלפני השיעור הבא.

חבר אחר סיפר שרצה להכיר אותך טוב יותר ושאל אותך מהם התחביבים שלך. ענית: ללמוד. הוא שאל שוב והסביר שהוא מתכוון לדעת מה אתה עושה כאשר אתה רוצה להתאוורר מהלימוד או לצבור כוחות ללימוד הבא. וענית שאתה לא מרגיש צורך להתאוורר מלימוד. התורה הייתה עבורך מקור הנאה ושמחה עצומה. לחוברת החידושים שהוצאת עם מספר חברים נתת כותרת: "חווית האור שבתורה"

הקפדת ונסית לקום כל בוקר לוותיקין. אחד החברים סיפר שמצאת פתק שמישהו כתב בבקשה להתחשב גם במי שלא מתפלל ותיקין. מאז במשך חודש הוצאת מזרון ושמיכות לדשא ושם ישנת עד שהממטרות העירו אותך. מהר למדת באיזו שעה כל ממטרה מתחילה ולאיזה כיוון והיכן כדאי להניח את המזרן בשל כך.

מאד רצית לעזור בעבודות הבית במיוחד לכבוד השבת. כשביקשנו ממך לקלף ירקות שמתי לב לכך שאתה מחזיק ספר פתוח לפניך ואתה לומד ומקלף בו זמנית. אתה בודאי זוכר שזה הרגיז אותי אבל אמך הצדיקה רק סידרה לך סטנד להעמיד את ספר ולהקל עליך.

יותר מאוחר הגעת למסקנה שעדיף לשנן בזמן העבודות את הדברים שנהגת ללמוד בע"פ. כשעבדתי לידך במטבח לא סבלתי את המלמול שלך ובקשתי שכבר תאמר בקול שלפחות אוכל לשמוע תורה. כשהרב שלך הצליח לשכנע אותך שגם לצאת לטיול זה חשוב. ספרו לי החברים שלך שגרסת מתחילת הטיול עד סופו בע"פ את הדפים הראשונים של מסכת גיטין כולל רש"י ותוספות בלכתך בדרך.

סיפרתי לחברים המקסימים שלך כמה נהניתי ללמוד אתך וכמה לימוד הגמרא היה זורם ומובן איתך. אבל ההבנה שלך הייתה ברמה כל כך גבוהה שכדי לא להתבייש שאתה מבין כל דבר לפני, נאלצתי להכין הסוגיות לפני שלמדנו יחד.

החבר שלמד בקביעות מסכת פסחים זה שנתיים סיפר בדמעות שניסה לאחר מותך להמשיך ללמוד בלעדיך ולא הצליח להתקדם אלא כמה שורות ואז נתקע ולא ידע את נפשו מרוב צער.

כולם דברו כמה היית ישר וכן ללא שמץ זיוף ללא מסכות. תוכו כברו זהב טהור מקשה אחת. כל כך הרבה תמימות וטוהר קרנו עיניך תמיד. למרות יכולת הלימוד והריכוז העצמי שלך תמיד חיפשת חברותא. כפי שנאמר במסכת תענית "או חברותא או מיתותא ". רק ביומך האחרון הצלחת להוכיח שאפשר לקיים גם חברותא וגם מיתותא בו זמנית.

כל כך שאפת להתקרב לקדוש ברוך הוא שכל הנהגה או דבר שלמדת מייד עשית כל מאמץ לקיים אותו במלואו ללא פשרות ללא חיפוש דעות אחרות מקלות. התורה שלך לא הייתה רק תורת ספרים אלא בעיקר תורת חיים. תמיד ניסית בכל דרך לקיים את הדרכת הרמב"ן על הלימוד האידיאלי של התורה. "והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה, וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו"

אני זוכר שהתחלת לפנות כלים מהמדיח לארון בריצה ושאלתי אותך, ספק בצחוק ספק ברצינות, אם למדת לאחרונה את שער הזריזות במסילת ישרים. הרמת מבט בחיוך ושאלת אותי איך אני יודע?

חבר סיפר שפנית בדיבור לרב מסויים ולקח לו זמן להבין שאתה מדבר איתו משום שלא הסתכלת בפניו אלא השפלת מבט. כששאל אותך למה אינך מסתכל בפניו לא ענית אבל יותר מאוחר הסברת לחבר שלך שזו הנהגה שנותן הרמב"ן באגרתו "כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה, ואל תבט בפני אדם בדברך עמו..."

הרמב"ן כותב "ותפלתך תהיה זכה וברה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום". כל מי שראה אותך בתפילתך לא יכול היה שלא להתרשם ממנה.

אמרת כל מילה בנחת ובכוונה. יש אנשים שהולכים לתפילה לא כדי להתפלל אלא כדי להיות "מפוללים" כלומר אחרי תפילה. אתה כל כך אהבת והשתוקקת לתפילה עצמה לקשר עם ה'.

היית מבקש ממני תמיד להעיר אותך לתפילת הוותיקין משום שהיא מובחרת יותר. בשבת האחרונה אמא ואני החלפנו כמה אמירות של הומור שחור על המציאות החדשה. אמא אמרה שעכשיו אתה קורא בתורה רק בטעם עליון וגם שאין לך יותר סידורים של שבת בבית של אמא ושבת בבית של אבא. עכשיו אתה קבוע בבית של אבא. אבינו שבשמים.

אמרתי לה גם שסוף סוף נוכל לקיים הבדלה בזמן והתייחסתי לכך שהיית נשאר בבית הכנסת בגלל האריכות שלך בתפילה עד שאחרון המתפללים עזב ולפעמים כשלא שמו לב שאתה שם גם אחרי שכיבו את האור.

נזהרת מלשון הרע וברחת ממנה כמו מאש. מספר חבר: כאשר דברנו בחדר דיבורים שחשב שהם לשון הרע פשוט עזבת את החדר. לא היית מוכן לחזור עד שהיית משוכנע שהשיחה הסתיימה.

חבר סיפר שלא הבין דבר מה בשיעור והסברת לו בפנים מאירות שוב ושוב ושוב והוא לא הבין איך לא איבדת סבלנות. היה אחד שלמדת איתו כל בוקר קיצור שולחן ערוך ביום שישי האחרון יום הלוויות סיפר חבר שראה את החברותא שלך מחזיק ביד שני ספרי קיצשו"ע ובוכה הוא חכה לחברותא שלו למרות שידע שלא יבוא. החבר הציע לו ללמוד איתו במקומך וכשפתחו את הספר למקום המסומן בו עצרתם נדהמו לראות מה הייתה ההלכה שהייתם אמורים ללמוד באותו יום.

סימן לב סעיף ב הבורא ברוך הוא וברוך שמו ברא את האדם, ונתן בו חום הטבעי, וזהו החיות של האדם, שאם יכבה האש הטבעי אפס חיותו...

אתה זוכר את השיעור לילדים בשבת, אז אחותך הקטנה אורה דינה שאלה אותי בלוויה אם יהיה שיעור בשבת. בעד לדמעות עניתי לה שאני לא יודע. ברגע האחרון החלטתי לתת השיעור בכל זאת ולדבר איתם על נשמה ומוות. כדי להמחיש להם שהנשמה היא פיקדון, בקשתי מהם דוגמאות ואחד הילדים הזכיר ספרים מהספריה. נכון, אמרתי בשמחה מי שיחשוב שהוא יכול לשמור את הספר מהספריה לתמיד, טועה. ואז הרים ילד אחר את היד ואמר דבר שגרם לי לבכות ולא הייתה לי תשובה לתת לו. אבל זה מאד מרגיז, הוא אמר, שמכריחים אותך להחזיר את הספר לספריה לפני שהספקת לקרוא אותו.

חבר שלך אמר שאין לו ספק שנוכח עבודת המידות שלך והרמה שהגעת אליה ללא שמץ כעס או שמץ גאווה שתוך עשרים שנה היית הופך לגדול הדור.

אברהם דוד היקר היית ספר תורה חי ספר שנמשיך לקרוא בו מהזיכרון ואתה תמשיך לכתוב בו בשמים את הפרקים הבאים פרקים של דורש טוב לעמו מליץ יושר על הוריו על לומדי התורה ועל העם המצפה בכיליון עניים לישועה בקרוב.

באהבה עזה שלא תדעך לעולם,
דוד מוריה

עבור לתוכן העמוד