קיצור הלכות חופש ונופש

לנופשים הידד...
קיצור הלכות חופש ונופש
הרב שמעון גולן.

חופשת הקיץ בעיצומה, ורבים מאתנו יוצאים לנפוש מחוץ לבית, בארץ או בחו"ל, ומסתבר שהחופשה כרוכה בהתמודדות עם לא מעט בעיות הלכתיות.
בשורות הבאות אבקש להתמקד (בעקבות לא מעט שאלות שהופנו אליי) בשני נושאים עיקריים; שבת וכשרות.
נושא השבת רלוונטי בין בארץ ובין בחו"ל, למעט ענין הטלטול וההוצאה מרשות לרשות, כיוון שבארץ (כמעט) בכל המקומות יש עירוב שמתיר את הטלטול וההוצאה, ואילו בחו"ל, ברוב המקומות אין עירוב, ולישראלים רבים קשה להפנים את המציאות הזו.
בנושא הכשרות קיים הבדל משמעותי בין הארץ לחו"ל. בארץ, רוב המוצרים כשרים וניתן למצוא, בכל מקום, אוכל כשר. יש כמובן לבדוק היטב את הכשרות במסעדות, בתי מלון, צימרים וכיוצא בזה, אולם, כאמור, רוב המוצרים כשרים. בחו"ל המצב מורכב יותר ואפילו דברים בסיסיים, כלחם ומוצרי חלב, עלולים להיות בעייתיים. עדיף, כמובן, לצרוך מוצרים שיש להם הכשר אמין מרבנות מוכרת. למוצרים ללא הכשר נתייחס בהמשך. 

שבת; בית מלון
א. הדלקת נרות: בעיקרון מדליקים נרות במקום שאוכלים (כבוד שבת) או בחדר שישנים בו (שלא יתקל ויפגע). מטעמי בטיחות אש חל איסור להדליק נרות בחדר, ולכן יש להדליק בחדר האוכל. הנהג שהתפתח במקומות רבים להדליק בלובי או בכניסה לחדר האוכל הוא בעייתי מבחינה הלכתית.
מכון צומת (ואחרים) פיתחו נרונים חשמליים בעלי חוט להט (לא מנורות לד!) שמתחברים לשקע החשמלי. אפשר להדליק נרות כאלה בחדר השינה, ולסמוך על הפוסקים שיוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת גם בחשמל.
ב. חיישנים: אלמנטים רבים בבתי מלון מופעלים על ידי חיישנים; דלת הכניסה, תאורה במסדרונות; הורדת מים בשירותים ועוד. הפעלת החיישנים היא בעייתית מבחינה הלכתית (אם כי לרוב הדעות אין בכך איסור דאורייתא). לכן, עדיף להשתמש בדלת שנפתחת ידנית (אם יש כזו), לעקוף מסדרונות בעיתיים, להשתמש בשירותים ובברזים המופעלים ידנית. אפשר גם להמתין לגוי שיפעיל את המערכות הנ"ל וללכת בעקבותיו.
כשלא ניתן לפעול בדרכים דלעיל, יש פוסקים המתירים לגרום להפעלת האלמנטים הנ"ל למי שמהלך לפי תומו ואינו מתכוון להפעיל תאורה וכיו"ב, מדין עונג שבת, שכן להיות כלוא כל השבת בחדר, או לשהות כל השבת מחוץ לחדר, פוגמים מאד בעונג שבת.
ג. כניסה לחדרים: רצוי מאד מאד (!) לשהות במלון שיש בו אפשרות לפתיחת דלת החדר במפתח ולא בכרטיס אלקטרוני. לעניות דעתי (ואולי יש חולקים) אין שום היתר להשתמש בכרטיס בשבת, שכן בניגוד לאמור בסעיף הקודם, בהכנסת הכרטיס בדלת האדם עושה פעולה אקטיבית בידיו!
במקרה ואין אפשרות לפתיחה במפתח, האפשרויות הקיימות הן (לפי סדר עדיפויות): כשיוצאים מהחדר, להשאיר את הדלת סגורה אך לא נעולה (לכסות את הלשונית ולתלות שלט "נא לא להפריע"), לתאם בערב שבת עם פקיד הקבלה הגוי שיפתחו את הדלת כשהאורח מגיע, אם לא תיאמו מערב שבת, "לרמוז" לגוי לפתוח (לומר לו: אני לא מסתדר עם פתיחת הדלת... ).
ד. תאורה ומזגנים בחדר: בחלק מהמלונות הדלקת האור בחדר, או הפעלת המזגן תלויה בהכנסת הכרטיס האלקטרוני למקום המיועד לכך. יש לדאוג מראש לכרטיס שני (בדרך כלל מקבלים) ולהשאיר אותו במקומו כל השבת. השלט "נא לא להפריע" מהסעיף הקודם יעיל גם בהקשר זה. הוא מונע מהחדרנית להיכנס במהלך השבת ולכבות את האור.
ישנם בתי מלון בהם המזגנים בחדר מופעלים או כבים אוטומטית בעת פתיחת דלתות או חלונות. יש לבדוק (בקבלה) אפשרות לנטרל את המערכת או לחילופין להימנע מפעילות המשפיעה על המזגן.
ה. מקרר/מיני בר: בבתי מלון רבים יש מקרר או מיני בר שיש בו מנורה, או שכל שימוש בתכולתו גורר פעולת רישום אוטומטית בקבלה. נא להיות מודעים לבעיה ולפעול בהתאם.
ו. בעיקרון,  פעולה שעושה נכרי לעצמו (ולא במכוון ליהודי) ניתן ליהנות ממנה בשבת. לכן, אם הנכרי משתמש במעלית, ניתן להצטרף אליו. אולם אם השוער מפעיל את המעלית עבור היהודי ואינו משתמש בה בעצמו - השימוש במעלית בעייתי.
מעלית שבת, או מדרגות נעות הפועלות באופן אוטומטי, מותרות בשימוש.

שבת: טלטול
א. כל ההלכות שיובאו בהמשך מתייחסות למקום שאין בו עירוב, שזהו המצב ברוב המקומות בחו"ל. ישראלים רבים הרגילים לטלטל בהנחה שיש עירוב, עלולים לטעות ולהיכשל.
ב. במקום שאין עירוב, אסור להוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים (מן התורה), מרשות היחיד לכרמלית (מדרבנן), וכן להיפך. כמו כן אסור לטלטל ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית.
ג. איסור הטלטול וההוצאה כולל כל חפץ שאינו מוגדר "בגד" או "תכשיט".
ד. היתר טלטול בגדים כולל גם כמה שכבות של ביגוד; גופיה, ציצית, חולצה, עניבה, סוודר, ז'קט, מעיל, צעיף, כתפיות למכנסיים ("שלייקעס"), חגורת מכנסיים, אבנט ("גארטל"), טלית ועוד. אולם, אין לטלטל חפצים המונחים בתוך כיסי הבגד; טישו, ממחטה, מפתחות, סוכריות, דרכון וכדומה. בערים גדולות (בעיר בחו"ל) יש מקומות הנחשבים לרשות הרבים גמורה לכל הדעות.
[אפשרות מקובלת לטלטול מפתח הוא לעשותו אבזם לחגורה, היינו לחבר אותו מערב שבת לחוט, ליצור לולאה בקצה השני, ולכרוך זאת על הבגד כחגורה.]
ה. הגדרת המושג "תכשיט" מסובכת יותר, והיא כוללת מלבד תכשיטים לנוי גם דברים שהם לצורך גופו של האדם ואינם "בגד" (במיוחד לאנשים מוגבלים או חולים). לדוגמא: משקפיים אופטיות (לא משקפי קריאה!!), עדשות מגע, מכשירי שמיעה לכבדי שמיעה (יש מחמירים), שעון יד (יש מחמירים בשעון שאינו שעון זהב שהוא תכשיט ממש). לגבי משקפי שמש רגילים נחלקו הפוסקים. ניתן להקל בכרמלית, אולם לא ברשות הרבים דאורייתא.
ו. נשק במקום שאין עירוב (למטיילים, לא לשומרים): נשק אצל חיילים נחשב לבגד (ולא לתכשיט, על פי פסק הרב גורן בהסתמך על "ערוך השולחן"). לפי זה, אין היתר לאזרחים לשאת נשק במקום שאין עירוב.
ז. נשיאת תינוקות בעגלה או על הכתפיים: אסור להוליך תינוקות בשבת בדרך זו בכרמלית (וכל שכן ברשות הרבים), וכתב על כך ה"משנה ברורה" (סימן שנח ס"ק קנד): "ויש מהמון שנכשלין בזה שנושאין קטנים על כתפיהם וטעותן הוא מפני שהקטן יכול לילך בעצמו ושגגה היא, דאיסור דרבנן יש בכל אופן אפילו בכרמלית. ומכל מקום טוב למנוע מלומר להן שבוודאי לא ישמעו לנו ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וקטן שאין יכול לילך בעצמו כלל, חייב לרוב הפוסקים כשנשאו ברשות הרבים.
ח. טלטול בתוך בית המלון: היבט נוסף של איסור הטלטול וההוצאה הוא העברה מרשות יחיד אחת לרשות יחיד אחרת, גם אם כל רשויות היחיד נפתחות לתוך חצר סגורה, או מוקפת. כדי להתיר את ההעברה יש לעשות "עירובי חצרות", ובלבד שכל הדיירים "מודים בעירוב". אם בבית מלון מתאכסנים נכרים או יהודים שאינם שומרי שבת, וכל חדר נחשב לרשות יחיד בפני עצמה, יש לכאורה בעיה בטלטול בתוך המלון. אם בעל המלון הוא יהודי שומר שבת, או שהוא "מוכר" את המלון לכזה (כמו מכירת חמץ), או שבית המלון נמצא בעיר שיש בה עירוב - אין בעיה כי החדרים נחשבים כרשותו (יש לו "דריסת רגל"). אולם בבתי מלון גדולים בחו"ל לא זה המצב. בשאלה זו נחלקו הפוסקים והמיקל יש לו על מי לסמוך.

כשרות:
א. למותר לציין, שעדיף לצרוך מוצרים שיש להם "הכשר", בגלל המרכיבים השונים המצויים בתעשיית המזון המודרנית. הדברים אמורים לא רק לגבי בשר, אלא לגבי כלל המוצרים.
ב. מוצרים המיוצרים בחו"ל ונמכרים ככשרים בישראל, אינם תמיד כשרים בחו"ל, כי יתכן שמדובר בייצור מיוחד המיועד לארץ ובהשגחה צמודה בלבד. קיימים מותגים שבישראל הם כשרים למהדרין, ובחו"ל אינם כשרים, כגון גלידות "נסטלה". בגלידות בכלל קיימת בעיה משימוש במתחלב (אמולספייר) המסומן ב E471 ומקורו בשומן מן החי! אפשר למצוא ברחבי העולם גלידות (האגן דאז) בהכשר o.u.. אין לסמוך בשום מקרה רק על שם המותג!!!
ג. לחם: בעיקרון, יש איסור על "פת נכרי", אם כי יש מקילים ב"פת פלטר" (מאפיה) כשאין פת ישראל. אולם, יש להיזהר מלצרוך לחם ארוז הנמכר ברשתות השיווק. שכן רוב סוגי הלחמים הללו מכיל חומרים משפרי אפיה ושומרי טריות שאינם כשרים. באנגליה, למשל,  קיים נוהג למרוח את תבניות האפייה בשומן מן החי (חזיר). לפיכך אין להשתמש בלחם ללא הכשר. בצרפת נהגו לצרוך את ה"באגט" ובלבד שידוע שלא הוכנס בו שומן (NON MOULE). בספרד – כל סוגי הלחמים אסורים אם אין להם כשרות. רצוי לבדוק מראש בכל מדינה עם מישהו מוסמך (רבנות מקומית או בית חב"ד), ולקבל רשימת מוצרים כשרים.
ד. חלב: בעיקרון, חז"ל גזרו איסור על "חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו", והתירו להשתמש רק ב"חלב ישראל". בזמננו רבים מקילים בחלב נכרי על פי פסקו הידוע של הרב משה פיינשטיין. חשוב לציין שהיתר זה הוא רק למדינות מפותחות שעירוב סוגי חלב שונים אסור על פי חוקי המדינה, והחוק נאכף. לא נראה לי לסמוך על היתר זה במדינות "עולם שלישי".
הרבנות הראשית בארץ, אינה מעניקה הכשר (אפילו רגיל!!!) למוצרים המכילים חלב ניגר (למעט אבקת חלב) שאינו בהשגחה.
המקילים לצרוך חלב נכרי, מקילים גם בגבינות רכות (גבינה לבנה, קוטג') אך לא בגבינות קשה (גבינה צהובה). סיבת ההבדל היא כי בגבינת הקשות משתמשים באנזים שמקורו מקיבת בעלי חיים. גם אם כיום רבים משתמשים באנזים סינתטי בשם "רנט" המופק על ידי מיקרואורניזם - רוב הפוסקים סוברים שאיסור אכילת גבינות קשות נשאר בתקפו.
בחמאה, רבים וטובים נהגו להקל.
ה. דגים: זהו המוצר הפשוט ביותר לאכילה, כיוון שניתן בקלות להבחין בדגים הכשרים (מספיק שיש עליהם מעט קשקשים) ואין צורך בשחיטה ופעולות נוספות. ניתן אפוא לקנות דגים בשוק החפשי. (לגבי בישול עכו"ם עיינו בהמשך). אין לקנות שימורי דגים או דגים ללא קשקשים, לעיתים קרובות השם (טונה למשל) אינו ערובה לכשרות (יש מינים רבים של דגים עם שם זהה).
דג סלמון הוא כשר, ועישון לרוב הפוסקים אינו נחשב כבישול, ולכן נוהגים להקל בסלמון מעושן (smoked salmon).
ו. שימורים: שימורי גזר ואפונה ושאר ירקות או לפתנים שיש בהם רק תוספת סוכר (או מלח) – רבים מקילים. חייבים לוודא שהשימורים אינם מכילים חומץ (יש חשש סביר לחומץ יין). ירקות קפואים- כשרים. אך אם מצורפת להם שקית עם רוטב – בדרך כלל אינו כשר.
ז. ירקות ופירות – מותרים. אך אם ידוע שהם מישראל, חייבים בתרומות ומעשרות.
פירות יבשים – יש לבדוק שהציפוי אינו משומן מן החי.
ח. שמן מהצומח (pure vegetable oil) בחזקת כשרות, אולם מרגרינה, בדרך כלל אינה כשרה.
ט. ממרחים: ריבות – בדרך כלל כשרות מלבד ריבת ענבים, יש לבדוק שלא יהיה בריבה תוספת תמציות. דבש טהור – כשר.  מיונז משמן צמחי – כשר – יש לבדוק שאינו מכיל חומץ יין. חרדל – כשר ובלבד שלא יהיה בו תוספת יין. שוקולד למריחה – בדרך כלל חלבי (חלב נכרי). חשוב לציין שגם השוקולד המריר מכיל ברוב המקרים חלב.
י. משקאות חמים (קפה, תה קקאו): המרכיבים כשרים ולרוב הפוסקים אין בהם חשש בישולי נכרים. עדיף להשתמש בכוס חד פעמית או בכוס זכוכית.
משקה חם ממכונה אוטומטית – ניתן להשתמש רק אם אין בה מרק טרף.
יא. משקאות קלים: קוקה קולה (כולל זירו ודיאט), פפסי, פאנטה, שוופס – מקובלים ככשרים.
בירה, מיצי פירות (100% פרי) – כשרים, פרט לאלה שמכילים מיץ ענבים – האסורים.
יב. משקאות חריפים: יין, וכן ברנדי וקוניאק (המכילים בדרך כלל כוהל ענבים) – אסורים. כל סוגי אוזו – אסורים. וודקה – רק אם הכשר מוכר. לעומת זאת: סוגי וויסקי: שיבס, ווייט-הורס,וויט- לבל, ג'וני ווקר, סליבוביץ, ארק וכן הליקרים : דראמבואי קואנטרו (מברזיל), פיטר הרינג (עם הכשר O.U.) - כשרים. המשקאות "אייריש קרים" ומוצרט ליקר – כשרים (רק עם סימן הכשר מוכר) – והם חלביים. יש כיום מחמירים וחוששים שויסקי ודומה מיושנים בחביות מקוריות של יין.
יג. בישולי עכו"ם: חז"ל גזרו איסור על תבשיל שבושל על ידי גוי, גם אם כל מרכיביו כשרים, וזאת בשני תנאים: א) עולה על שולחן מלכים (מאכל חשוב), ב) אינו נאכל כמות שהוא חי. למעשה, אין לאכול שום מאכל מבושל שבושל (רק) על ידי נכרי. יש מקילים בביצים מכיוון שיש כאלו ש"גומעין אותה חי". ניתן להתגבר על הבעיה אם היהודי מעורב בבישול. מכאן הטעות הנפוצה לגבי מסעדות צמחוניות: אין לסעוד במסעדה אפילו שהיא על טהרת הצמחונות, משום שחלק ממרכיבי המזון אינם כשרים, הם משתמשים בחומץ יין, ובגבינות נכרים וכמובן "בישולי נכרים".
יד. סימני כשרות הנפוצים בחו"ל: O.U., O.K, KF, MK, BD, BDL רק ה- KF מקפיד על חלב ישראל ואפיית ישראל. (קיימים כ- 1,000 כשרויות וחלקם רפורמים). הסימון R או אפילו R (בתוך עיגול) מסמל זכויות יוצרים או סימן רשום ואינו סימן כשרות.
טו. רשת החנויות "כושר סטייל" מעיד רק על סגנון אוכל יהודי כ"גפילטע פיש" "טשולנט" וכדו' אך הרכיבים הם טרף גמור. ואין להיכנס למסעדות אלה.

 הערות לסיכום:
א. למרות ריבוי הפרטים שברשימה, יש עוד נקודות רבות שלא הוזכרו. אשמח לקבל הערות ותוספות על מנת להוסיף במהדורות הבאות.
ב. בפרטי ההלכות הלכנו בשיטת "כח דהיתרא". בנקודות רבות יש מחמירים בגלל חששות רבים שאכן קיימים בתעשיית המזון, והבוחר יבחר.

 


 

עבור לתוכן העמוד