הלכות שבועות

חג השבועות

הרב שמעון גולן

 

מיוחד הוא חג השבועות בכך שאין לו הלכות מיוחדות, פרט להלכות הכלליות הקיימות בכל יום טוב, אולם הוא "זכה" לשלושה מנהגים ייחודיים:

 

א.      אכילת מאכלי חלב

מקור המנהג הוא "אשכנזי" כמובא ברמ"א (אורח חיים סימן תצד סעיף ג): "ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות". מנהג זה נהוג היום גם אצל הספרדים (ילקוט יוסף, מועדים, עמ' 444). למנהג זה ניתנו מספר טעמים:

1. הרמ"א עצמו מפרש: "ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר, וצריכין להביא עימהם שני (מיני) לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים."

לטעם זה, יש לאכול מאכלי חלב וגם מאכלי בשר (מדין שמחת יום טוב), וכך מובא בשל"ה (מסכת שבועות פרק נר מצוה): "העולם נוהגין לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלין בשר, לקיים 'ושמחת בחגך', ואין שמחה בלא בשר. אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, ולהפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השולחן ובשר... ומי שמתקדש בזה ביותר, קדוש יאמר לו."

2. ה"מגן אברהם" (ס"ק ו) כתב: "יש הרבה טעמים והטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנידתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא. אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור (בשר בחלב)."

העיקרון שחלב רומז למידת הרחמים מוזכר ברבים מספרי החסידות כמקור למנהג.

3. נציין עוד שני טעמים המובאים ב"משנה ברורה":

בס"ק יב: "ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת נאסרו להם. על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה."

ובס"ק יג: "נוהגין בקצת מקומות לאכול דבש וחלב מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו שכתוב: דבש וחלב תחת לשונך."

ב. "ירק" בבית הכנסת

גם מנהג זה מובא על ידי הרמ"א (שם, סימן תצד סעיף ג): "ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה."

את הקשר למתן תורה מציע ה"משנה ברורה" (ס"ק י): "שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב: הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא."

הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יחווה דעת" (חלק ד סימן לג) הוסיף קישור למתן תורה "על פי מה שאמרו במסכת שבת (פח ע"א) על הפסוק לחייו כערוגות הבושם - שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא היה מתמלא כל העולם כולו ריח בשמים."

ה"מגן אברהם" (ס"ק ה) הזכיר נימוק נוסף: "ונראה לי הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם."

מנהג זה הוא קדום שכן החיד"א ב"ברכי יוסף" (שם, ס"ק ו) כתב: "יש סמך למנהג זה ממה שנאמר באגדה (תרגום שני למגילת אסתר פרק ב פסוק ח) דהמן אמר לאחשורוש דמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת."

אמנם ב"משנה ברורה" צויין ש"הגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם", אולם דעת הגר"א לא נתקבלה למעשה (אולי בשל קדמוניותו של המנהג), כפי שמספר הרב עובדיה יוסף בתשובתו הנ"ל: "וראה בספר חוט המשולש (עמוד קכח) שכתב, שבימי הגאון בעל חתם סופר היו נוהגים שבכל חג השבועות היו מפארים בית אלקינו על ידי קישוט בית הכנסת בענפי אילנות ובמיני עשבים שריחם הטוב נודף למרחקים, ובמקום מושבו של החתם סופר היו עושים כילה מיוחדת מענפי אילנות ושושנים, ופעם אחת קרה שגבאי אחד של בית הכנסת ביטל המנהג והורה שלא לעשות כן, וכשבא הגאון לבית הכנסת וראה שינוי המנהג מכל ליל חג שבועות שבכל שנה ושנה, הרע לו מאד, והקפיד על הגבאי הנ"ל, ונענש בעונש קשה רחמנא ליצלן."

ג. תיקון ליל שבועות

א.      כתב ה"משנה ברורה" (סימן תצד ס"ק א): "איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל: דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והטעם כתב מגן אברהם על פי פשוטו שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם לקבל התורה כדאיתא במדרש. לכך אנו צריכין לתקן זה."

ב.       ישנם מנהגים שונים בקשר לאופי הלימוד. מנהג המקובלים שהשתרש בחלק מהקהילות הוא ללמוד תיקון המיוחד לליל שבועות המיוחס לאר"י שכתב ב"שער הכוונות" (דף פ"ט ע"א) "שהחסידים הראשונים היו עוסקים בתורה בליל חג השבועות, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות ובסתרי תורה". ברוב הישיבות עוסקים בלימוד העיוני הרגיל ולרב קוק זצ"ל מיוחס המנהג ללמוד את ספר המצוות לרמב"ם. בקהילות רבות התקבל המנהג שבמהלך ליל שבועות מתקיימים שיעורים בנושאים מגוונים. כל המנהגים יש להם על מה שיסמוכו ובלבד שהכונה תהיה ללימוד ותיקון ולא לבטלה חלילה.

ג.        חשוב להשתדל שלא יצא שכרו של הנשאר ער בלילה בהפסדו, ושתפילתו וקריאת התורה המזכירה את מעמד הר סיני, יהיו בערנות ובכונה.  

ד.       ישנן דעות שונות בהלכה לגבי חיוב ברכות השחר לאדם הנשאר ער כל הלילה. לגבי ברכת על נטילת ידים ואשר יצר כתב ב"משנה ברורה" הנ"ל: "וצריכין ליזהר אותם הנעורים כל הלילה שלא לברך על נטילת ידים בבוקר רק אחר שעשה צרכיו קודם התפלה ואז מברך על נטילת ידים ואשר יצר."

ה.       ביחס לברכה על טלית קטן הוא פוסק: "יש דעות בין הפוסקים ועל כן יראה לכוון לפטור אותה בברכה שמברך על טלית גדול."

ו.        לענין ברכת התורה הוא פוסק (בסימן מז ס"ק כח): "ואם היה ניעור כל הלילה יש אומרים דאין צריך לברך בבוקר ויש אומרים דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל. אך אם אפשר לו יראה לשמוע ברכות התורה מאחר ויאמר לו שיכוון להוציאו בהברכות והוא יכוון לצאת ויענה אמן. ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוון לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו."

ז.        לענין ברכת אלקי נשמה וברכת המעביר שינה הוא פוסק (בסימן מו ס"ק כד): "עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלקי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפרי מגדים ובשערי תשובה השאירו דבריו בצריך עיון ומסיק בשערי תשובה דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוון לצאת. ואם ישן בלילה ששים נישמין לכוליה עלמא יש לו לברך אותם."

ח.      דעת הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן לג) שונה בחלק מהפרטים. זה לשונו: "הניעור כל הלילה, צריך לברך כל ברכות השחר, לרבות ברכות התורה, לאחר שיעלה עמוד השחר. אולם לענין נטילת ידים, יטול ידיו בלא ברכת על נטילת ידים."

עבור לתוכן העמוד