פרשת תולדות

פרשת תולדות מספרת את קורותיו של יצחק מעת לידתו, דרך נישואיו עם רבקה, הנבואה שמקבלת רבקה באשר לעתידם של התאומים המתרוצצים בקרבה, העשיה של יצחק בארץ המובטחת ועד למתח השורר בין יעקב ועשיו. מתח זה בא לידי ביטוי, עת משדל יעקב את עשיו למכור לו את בכורתו ולוקח ממנו בערמה את ברכתו, בימיו האחרונים של יצחק. 

מעת לידתם, אוהב יצחק את עשיו ואילו רבקה אוהבת את יעקב. רגשותיה של רבקה מובנים ביותר לאור הנבואה שנאמרה לה בעת שהלכה לדרוש את ה': ״שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו…ורב יעבוד צעיר". אולם אהבתו של יצחק לעשיו אינה מובנת ואף מעוררת פליאה. בייחוד רצונו להעניק לעשיו את ברכתו: "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך".

ניתן להציע שיצחק, אשר גדל בביתם של אברהם ושרה, לא חשד שמישהו מנסה לרמות אותו. אולם רבקה, שהתחנכה בבית אביה בתואל ואחיה הרמאי לבן, היתה תמימה פחות וידעה היטב להכיר מהו שקר ולזהות מקרוב מהי הונאה.

אפשרות נוספת היא, שיצחק אכן הכיר את דרכו השלילית של בנו הבכור, אך דווקא בשל כך ביקש לקרבו ולהרעיף עליו אהבה. יצחק חשש שדחיית עשיו, עלולה לגרום לבנו הגדול לקלקל את מעשיו עוד יותר. בייחוד על רקע הזיכרון המר של גירוש ישמעאל מבית אביו אברהם. ניתן לשער שיצחק סבר שבתהליך חינוכי, חיבוק ואהבה ניתן להשפיע יותר מאשר בדברי כעס ונזיפה. לכן בחר ביודעין, מתוך אחריות ומחויבות, לקרב את עשו, ולעודדו לעסוק בדברים הקרובים לליבו כגון ציד ולחימה, מתוך אמונה, שבנו הבכור יוכל להשתנות בהמשך. 

גם למחנכים מוצלחים שמהווים דוגמה ומופת לסביבתם, אין ערובה כי ילדיהם ימשיכו את דרכם. המתכון המנצח בחינוך ילדים טרם נמצא, ומלבד ההשתדלות מצד ההורה, נחוצה בעיקר עזרה משמיים. יחד עם זאת, על ההורים ועל המחנכים להשתדל עד כמה שניתן להוות סמל ודוגמה אישית לילדיהם בהתנהלותם היומיומית, ובעיקר בעניינים הפשוטים והשגרתיים, להאמין בדור ההמשך, לאהוב אותו לאורך כל הדרך ולשוחח איתו באופן תמידי על נושאים שנמצאים בראש מעייניו.