פרשת וישלח

פרשת 'וישלח' מתארת את קורותיו של יעקב בעת חזרתו מבית לבן לארץ כנען, לאחר גלות של למעלה מעשרים שנה. 

הפרשה פותחת בדברי הפיוס אשר שולח יעקב לעשו אחיו הצועד לקראתו בראש גדוד של ארבע מאות איש ובתחושת המצוקה הקשה אשר נמצא בה יעקב באותה שעה. בשל כך מבקש יעקב להיערך למתקפה הקרבה ובאה על ידי חלוקת מחנהו לשניים ובנוסף לנסות לרצות את אחיו ע"י שליחת מתנה מכובדת. 

בנוסף פונה יעקב לה', בתפילה להצלה ואומר בין היתר: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה..."

מילים אלו, מבטאות יותר מכל ענווה וצניעות. יעקב המפוחד והמודאג בוחר שלא להתלונן או להטיח האשמות כלפי מעלה, למרות ההבטחה שקיבל מה' בחרן ולפני כן בחלום הסולם בבית אל: "והנה אנכי עמך ושמרתיך… והשיבותיך… כי לא אעזבך". 

זאת ועוד, הוא אף מודה לה' על הבנים הרבים, העושר, העבדים והמקנה הרב, העומדים בניגוד לדלות בה היה שרוי עת צעד בגפו לחרן.

בהקשר זה ניתן להבין גם את המדרש המתאר, כי מאבקו של יעקב במלאך במעבר יבוק, מבטא מלחמה עם ״שרו של עשו״ המתרחש בעת חזרתו לקחת ׳פכים קטנים׳  שנשכחו. 

יעקב מייחס חשיבות ומודה לה' לא רק על החוויות המשמעותיות והגורליות, אלא אף על החסדים הקטנים, שנראים פשוטים וחסרי ערך, שהרי הם חוברים יחדיו אל החזון הגדול, הרחב והמשמעותי.

פרשתנו הינה הפרשה השמינית בספר בראשית והמילים "קטנתי מכל החסדים..." נמצאות בפסוק השמיני של הפרשה. יתכן, כי עובדה זו מרמזת על כך, כי יעקב ואף צאצאיו בני ישראל שיודעים להודות לה' על כל צעד ושעל, זכו ועוד יזכו לניסים, שאינם בדרך הטבע (בניגוד לשבע, אשר מבטא מחזוריות וחוקיות שקיימות בעולם, המספר שמונה נחשב מעל הטבע). 

 שבת שלום, הלל