פרשת 'וישב'

פרשת 'וישב' מרחיבה במעשה מכירת יוסף לפוטיפר סריס פרעה ובתוצאות אותו מעשה. 

לכאורה, ממשיכה התורה לתאר מאבק נוסף המתרחש בין אחים כפי שאירע בין: קין והבל, יצחק וישמעאל ובפרשות האחרונות בין יעקב ועשיו. תיאור הקרע בין יוסף לאחיו נמשך לאורך ארבעה-עשר פרקים עד לסוף ספר בראשית, שם מתאחדת המשפחה מחדש.

בפרקים אלו מתבאר ששנאתם העזה של האחים ליוסף ורצונם להרוג אותו נבעה ממספר סיבות: 

הבאת דיבתם הרעה אל אביהם, האהבה שרחש יעקב ליוסף שבאה לידי ביטוי ביחס מועדף כגון הענקת כתונת פסים וחלומותיו של יוסף, שביטאו התנשאות ושאיפות שלטון.

באשר לסיבה הראשונה, ניתן להבין שהבאת "דיבתם רעה" אל יעקב מתייחס לדיווח על מעשיהם הרעים של בני השפחות בלהה וזלפה. אולם ניתן גם להציע פרשנות הפוכה: 

אחי יוסף דיברו לשון הרע שהרי נאמר ״ולא יכלו דברו לשלום״, ויוסף היה זה שהביא את דיבתם ולשונם הרעה לידיעת אביו (וכך גם הוגדרו המרגלים: ״מוציאי דיבת הארץ רעה״). 

בפרשתנו, נשלח יוסף "מעמק חברון" במצוותו של יעקב אביו כדי לדרוש את שלום אחיו כשהוא לבוש בכתונת הפסים מעוררת הכעס והקנאה (לא פלא אפוא, שאחיו זיהו אותו ממרחק רב וביקשו להמיתו). במקרה זה דרשו חז"ל, שיוסף נשלח מאותה עצה עמוקה של אברהם, אשר קבור בחברון כדי לקיים את ה'תכנית ההיסטורית' של גלות מצרים, שתסתיים בגאולה כפי שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים. 

על פי דברים אלה, ההשגחה האלוהית, היא אשר מכוונת את השתלשלות האירועים, וגיבורי התנ״ך השונים משרתים את רצון ה׳. הדמויות המקראיות מובלות, גם ללא ידיעתן, אל התכלית, שייעד להן 'קורא הדורות'.

באופן דומה מסביר רמב"ן בפירושו לפרשתנו, כי מעל לסיפור האנושי, שמופיע בפרקי התנ״ך, מצויה ההשגחה האלוהית ״להודיענו כי עצת ה׳ היא תקום״ וכי ״הגזרה (של האל) אמת והחריצות (מצד האדם) שקר...״  

ואכן כך אומר יוסף לאחיו בעת ההתאחדות עם אחיו: ״ועתה אל תעצבו… כי מכרתם אותי… לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים״. 

ראייתם הרוחנית של אבותינו היא זו שעומדת לנו בכל דור ודור לעמוד בתלאות הקיומיות, להצילנו מאוייבינו הקמים עלינו לכלותנו ולהפיץ את אורה של מנורת המקדש ברחבי תבל.

שבת שלום וחנוכה שמח, הלל