פרשת מקץ

פרשת מקץ עוסקת בחלומותיו של פרעה, בפתרונו היצירתי של יוסף המורץ מבור כלאו לפתור את החלומות, במינויו המפתיע לתפקיד המשנה למלך, בהתממשות החלקית של חלומותיו של יוסף עת משתחווים לו אחיו היורדים מצרימה לשבור לחם, בהתנכרותו של יוסף לאחיו והאשמתם בריגול, בדרישתו להבאתו של בנימין צעיר האחים ובהאשמתו של בנימין בגניבת הגביע המלכותי.

יש המסבירים, כי התנהגותו התמוהה של יוסף לא נבעה משאיפת נקמה, אלא מרצונו לאחד את משפחת בית יעקב מחדש מחד גיסא, ולהביאם לתהליך של תשובה ותיקון מאידך גיסא. 

לשם כך, דרש יוסף להוריד אליו את בנימין כדי להביא את אחיו לסיטואציה דומה בה היו עת השליכוהו לבור ומכרוהו לישמעאלים. 

במצב זה יוכלו האחים לעמוד בפני דילמה אם להיפטר בקלות מבנימין שגרם להם חוסר נעימות כה מרובה או להפגין כלפיו אחווה וסולידריות ולתקן את חטאם הקודם.

לשיטה זו, הבעת החרטה מצד האחים על חטא ההשלכה לבור: "אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" ולקיחת האחריות בהמשך על "מעשה הגניבה" של בנימין, משלימה את התהליך החינוכי וההכאה על חטא: "לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות".

סגירת מעגל זו לא יכולה היתה להתממש לולא שתיקתו של יוסף, אשר בחר שלא לחשוף את זהותו מיד לאחר המימוש החלקי של החלומות עת השתחוו לו האחים. 

בכך ממשיך יוסף את דרכה של אימו, ששמרה על שתיקה כאשר ניתנה לאה אחותה ליעקב, לאחר שבע שנים שבהן עבד בפועל עבורה.

בימי החנוכה, בהם חוגגים אנו את גבורת וניצחון הרוח, נלמד משתיקתו הנאצלת של יוסף, שיש בה לא מעט עוצמה, וכפי שאמר החכם מכל אדם: "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי).