פרשת 'ויגש'

פרשת 'ויגש' עוסקת במפגש המחודש בין יוסף ואחיו. היא נחשבת לשיא הדרמה ולאחת הפרשות המרגשות בתנ"ך. 

מתוך נחישות ודבקות במטרה, נושא יהודה נאום ארוך ופורט על נימי הרגש של שליט מצרים שעל פיו יישק כל דבר. בנסיבות האנושיות שנוצרו הוא בוחר בקו של חמלה והתחשבות.  

באופן מזהיר, יהודה מגולל את מערכת היחסים המיוחדת, שקיימת בין אביהם לבין בנימין, ואת מצבו הנפשי העדין והשברירי של יעקב מאז היעלמות בנו האהוב. בדבריו, מצליח יהודה לעורר את יוסף, שנהג עד כה במדיניות נוקשה, להתרגשות, לחמלה ולרחמים עד כדי בכי. 

שבע פעמים מכנה יהודה את העומד מולו "אדוני" ושתים עשרה פעמים את עצמו, את אחיו ואת אביו שכלל לא נכח במפגש, בתואר "עבדך". מעל לכל יהודה עושה שימוש נרחב במילה 'אב'. ארבע עשרה פעמים הוא חוזר על המילה 'אב' במטרה לרכך את ליבו של יוסף ולבקש ממנו לחמול ולהתחשב ביעקב, אביהם הזקן. 

מלבד ללקיחת אחריות מתוך ערבות למען חירותו של אחיו הצעיר שהואשם בגניבה, שעמדה לנגד עיניו של יהודה, עת סיכן עצמו כרועה צאן מארץ קטנה מול מנהיג אימפריה, חירף מנהיגם של האחים את נפשו בעיקר למען שלומו של אביו הזקן, שחייו נהרסו עם מכירת יוסף.

על נאומו של יהודה כתב חוקר המקרא ד"ר יהודה קיל: 

'הוא נמנה עם הנאומים הגדולים שנתפרשו בספרנו... מעין מסכת שזורה וארוגה, מעין פסיפס של לשונות מנחים, שהולכים וחוזרים שתי וערב: אב ואח, אדון ועבד, נער וכינוייו, אמירה ודיבור, ועוד'.

רק לאחר ששמע לראשונה, כי אביו סבור שהוא נטרף, וגם נכח לדעת, כי מי שיזם את מכירתו לעבדות הפיק את הלקח והציע להחליף את בנימין בן רחל בהצהרה ״ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני״, קורא יוסף בקול "הוציאו כל איש מעלי". הפעם הוא כבר לא יכול עוד להתאפק ופורץ בבכי, שיש בו כדי לבטא רגש אנושי ומתוודע לאחיו במילים "אני יוסף, העוד אבי חי... אל תעצבו... כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם".

אבותינו לא היו מלאכים. הדמויות הנאצלות שבספר בראשית, התמודדו עם רגשות ועם חולשות והן אמורות להוות עבורנו מודל לחיקוי וסמל להערצה. 

לא ירחק היום, בו יברך יעקב את בנו יהודה "יהודה אתה יודוך אחיך" ויתן לו את ההנהגה ואת המלכות ואנו ניקרא על שמו 'יהודים'.