פרשת ויחי

פרשת ויחי החותמת את ספר בראשית, עומדת בסימן של ברכות: ברכת יעקב למנשה ולאפרים - בני יוסף, וברכת יעקב לכל אחד מבניו סמוך למותו.  

 

ברכת יעקב למנשה ואפרים: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" מעניקה בכורה ליוסף הבאה לידי ביטוי בזכות ירושת הנחלה המוקנית לבניו. 

ניתן להציע שהעברת הבכורה מראובן ליוסף מתרחשת גם על רקע נבואתו של יעקב הצופה פני עתיד ומעריך ביתר שאת את מנשה ואפרים שגדלו בסביבה נכרית ולמרות זאת שומרים על זהותם הלאומית ועל יחסים של אחווה והרמוניה בניגוד לתחרות ומאבקי השלטון אשר ניטשו בין בני רחל לבני לאה. 

לאחר שבני יעקב עומדים לפני אביהם, מהרהרים בתשובה על חטאי העבר ומתפייסים ביניהם, מבקש יעקב לברכם ואף להתנבא באשר לגורלם העתיד, כנאמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". 

בפירוש "אור החיים" על התורה, מסביר רבי חיים בן עטר, כי יעקב מבקש להעצים את נקודות החוזק של ילדיו ולפיכך מעניק ברכה שונה לכל אחד ואחד, אשר יש בה כדי להעצים את הפוטנציאל ואת הכישרון הייחודי, הטמון אצל כל אחד מהם.

גם רבי שמשון רפאל הירש, מסביר בפירושו לתורה, כי יעקב, הרואה בבניו את אבות שבטי ישראל העתידיים, יודע לזהות בכל אחד מהם את תכונות האופי, שמאפיינות אותו ואת נטיותיו הטבעיות, ובוחר לברך כל אחד ואחד מהם בברכה הייחודית המאפיינת אותו: "איש אשר כברכתו ברך אותם". 

לנגד עיניו של יעקב עומד העם כולו על כל סגולותיו הרבגוניות, הכוללות בין היתר את שבטי הלווייה, המלוכה, הסוחרים, האיכרים והלוחמים.

מעניין לראות, שבברכת יעקב לשלושת בניו הגדולים קיימת הדגשה של הכישרון המולד ונקודות החוזק: "ראובן בכורי אתה… יתר שאת ויתר עז", "שמעון ולוי אחים" מחד גיסא, ותיאור השימוש הנלוז בכוחות אלה, מאידך גיסא: "פחז כמים אל תותר" ו"כלי חמס מכרותיהם". כלומר, בנים אלה עשו שימוש לרעה בכוחותיהם האישיים הייחודיים והינם טעונים שיפור ותיקון בתיעול הפוטנציאל הטמון בהם אל מחוזות חיוביים. 

בכך הביא יעקב את בניו למודעות עצמית והעניק להם כלים למימוש חיובי של יכולותיהם לקראת אתגרי העתיד.   

ייתכן, כי על רקע ברכותיו של יעקב, אשר נתן יחס אישי וברכה ייחודית לכל אחד מילדיו, מבקש הנביא מיכה ליחס דווקא לו את מידת האמת עת קבע: "תתן אמת ליעקב". אמת זו משקפת ראייה כוללנית של חשיבות האחדות והלכידות בעם, אחדות שאינה מטשטשת את הייחודיות הנגזרת מן המארג הצבעוני והגוונים השונים המרכיבים את בניה ובנותיה של האומה בשלמותה. רק כאשר נזכה לברכת ה' ליעקב: "הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים" או אז "ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם".