פרשת שמות

יהודית אפרתי


 בכל שבוע הלב של עם ישראל פועם בקצב אחיד לפי סדר מוכתב מראש. 

משה רבינו, מוסר התורה, תיקן את העיקרון המעביר כל אחד מעם ישראל תהליך פנימי שבועי. 

מדהים בעיני כיצד בכל שבוע הפרשה נושאת מסר שהוא מחד עתיק ומאידך אקטואלי, כפי שאמר הרצי"ה - "הקב"ה מדבר איתנו דרך הפרשה".

בספרות חז"ל, העיסוק בפרשיות השבוע נרחב ואין אדם שלא יצליח למצוא פרשן הנוגע אליו ומדבר בשפתו להאיר את הסוגיות הערכיות בהן הוא מתלבט.

הרב קוק מלמד אותנו שעל עם ישראל למצות את משמעותו בעולם בחיים של חיבור לתורת ישראל בארץ ישראל. לא ברור אם כך, מדוע חמשת חומשי תורה אינם מתרחשים כאשר עם ישראל נמצא בארץ ישראל. 

חומש בראשית שאותו סיימנו בשבת שעברה מלא באבני יסוד אמוניים ובהדרכות נצח, הוא אכן מתקיים ברובו בארץ ישראל אבל במצב בו עם ישראל עוד לא נוצר כעם.

חומש שמות אותו אנו מתחילים ללמוד השבוע יהיה זה שבו עם ישראל יווצר, בתוככי הגלות המצרית. שלושת החומשים הבאים יהיו חומשים של דרך, כאשר רק בספר יהושע יתרחש האיחוד של עם ישראל עם ארץ ישראל. 

אולי אפשר לומר שמאז יציאת מצרים, חיינו כעם הם חיים של כמיהה והשתוקקות, מעין מסע אל השלמות. אנו מאמינים באמונה שלמה שישנה שלמות, שאנחנו בדרך אליה ושהיא שולחת אלינו את קרניה, ואנחנו מקבלים כוחות בדרך הארוכה מהשלמות העתידית.

 

במהלך חומש שמות נשתדל לראות את הכמיהה הגדולה לארץ ישראל אפילו בתוך עומק הגלות והשעבוד. 

ניתן לראות שגם פרעה מודע למשמעות האיחוד בין עם ישראל לארץ ישראל. 

הרב דוד ג'יאמי מדייק בדבריו של פרעה לעמו, שבהם מתבהר החשש העמוק של פרעה מקדושת ישראל החיים בארץ ישראל- 

הָ֥בָה נִּֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן-יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי-תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם-הוּא֙ עַל-שׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם-בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן-הָאָֽרֶץ:

מובן החשש שעם ישראל יצטרף לאויבי מצרים ויהווה סיכון, אך לא ברור מדוע פרעה חושש שעם ישראל יעלה מן הארץ. אלא שפרעה מבין שכאשר עם ישראל יעזוב את מצרים ויגיע לארץ ישראל ושם יממש את ייעודו בעולם, ישראל יפיצו ערכים המנוגדים לחלוטין למהות האלילית והיצרית של מצרים. זהו החשש הגדול של פרעה. כאז כן עתה, אנחנו הולכים וזוכים לשוב לארץ ישראל ולצאת מטומאת מצרים.

יהי רצון שנזכה להארת א"י בימינו, הארה של קדושה ואור יקרות מוסרי אלוקי על כל האנושות.

בברכה,

יהודית אפרתי