דולב מזרחי

עץ: דולב מזרחי Platanus orientalis

עלה: מחולק לאונות (דומה לעלה התאנה), שעיר בעיקר בצידו התחתון

פרח: ירקרק, לא בולט, מואבקי רוח

פרי: כדור קיפודי בקוטר של כ – 3 סמ'

גזע: יחיד, קליפת הגזע מתקלפת ומותירה גזע בעל כתמי צבע שונים.

משפחה: משפחת הדולביים

גובה: 20 – 7 מ'

 

הוא עץ גבוה, מרשים ובעל גזע עבה. הוא נשיר בחורף וצומח במהירות, ולכן אפשר לראות אותו מגיע לגובה של 15 מטרים ואף יותר תוך שנים מעטות. מקור שמו "דולב" כבר מוזכר בתלמוד, והשם הארמי "דולבא" נשמר עד היום בפי דוברי ערבית בארץ.

הדולב גדל באופן טבעי באזורים לחים, כמו גדות נחלים או מקומות שבהם מי התהום קרובים לפני הקרקע. עם זאת, הוא נחשב לעץ נדיר בטבע בישראל, ומספר הפרטים בטבע מוערך רק בכמה מאות, אולי אלפים בודדים. למרות נדירותו, הוא ניטע בגינות ציבוריות, ליד בתי ספר, מרכזים קהילתיים ואזורים מסחריים – בזכות צלו הרחב והנעים בימי הקיץ.

קליפת גזעו מתקלפת בטלאים ויוצרת מראה מיוחד עם כתמים בגוונים של לבן, ירקרק וחום – המזכירים מדים צבאיים. זהו מראה שקל לזהות בשטח. פריו של הדולב נראה כמו כדור קיפוד בקוטר של כ-3 ס"מ, עם קוצים רכים. כשהוא מתייבש ונפתח, הוא מפזר מאות זרעים קטנים בעלי ציציות שמאפשרות להם לעוף ברוח.

בעבר, עצי דולב רבים נכרתו לצורך שימוש בעץ – בעיקר לקורות בנייה, משום שעץ הדולב חזק וישר. קורות דולב נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ביריחו ובירושלים, עוד מהתקופה הניאוליתית – לפני כ-8,000 שנה. בגלל הכריתה המוגברת, העץ הפך לנדיר יותר בטבע, ונשמר בעיקר באתרים קדושים שבהם לא פגעו בעצים.

חוקרים רבים סבורים ש"ערמון", אחד העצים המוזכרים בסיפור יעקב ולבן בספר בראשית – הוא למעשה הדולב. גם הנביא יחזקאל מזכיר את העץ כשהוא מתאר יופי ועוצמה של עצים, בציינו: "ערמנים לא היו כפראתיו".

למרות שהדולב נחשב לעץ אלרגני (העלים והפירות שלו מפרישים חומרים שיכולים לגרום לגירוי אצל רגישים), נעשה בו שימוש גם ברפואה העממית: העלים שימשו לטיפול בכוויות, ואילו קליפת הגזע והפירות שימשו כתרופה לעקיצות של עקרבים והכשות נחש.