עץ: קטלב מצוי Arbutus andrachne

עלה: פשוט שפתו תמימה

פרח: ערוכים באשכולות, קטן דמוי פעמון

פרי: הפרי דמוי ענבה, אדום, אכיל בהיותו רך

גזע: יחיד או מספר גזעים, חלק או מתקלף בצבעי בורדו אדמדם

משפחה: משפחת האברשיים

גובה: עד 8 - 6 מ'

עץ קטן ירוק-עד (או נשיר-חלקית בקיץ) ממשפחת האברשיים, שבה חברים גם צמחי האוכמניות. הוא נפוץ באזורים הרריים של החורש הים-תיכוני – בגליל, בכרמל, בגולן ובהרי יהודה –

ובעל מראה יוצא דופן שמקנה לו מקום של כבוד בנוף.

אחת התכונות הבולטות של הקטלב היא קליפת הגזע האדמדמה–מבריקה שלו, שמתקלפת ומתחדשת מדי שנה בתחילת הקיץ. תהליך זה לא רק יוצר מראה מרהיב, אלא גם מסייע לעץ להרחיק מזיקים שהתיישבו על קליפתו.

ענפיו של הקטלב מפותלים, לעיתים נראים כמו זרועות משורגות, והם הולידו סיפורים ואגדות. אחת האגדות טוענת שמקור שמו ב"קטל אב" – סיפור עתיק על בן שרצח את אביו, בהשראת צבע הקליפה האדום כדם.

בחורף או בתחילת האביב פורח העץ בפרחים קטנים דמויי פעמון, המפרישים צוף נוזלי. דבורים וזבובי-רחף נמשכים אליהם ומאביקים את הפרחים.

הפירות – כדורונים אדומים בקוטר של כ-1 ס"מ – מבשילים בסתיו. כשהם בשלים לחלוטין, צבעם כהה כמעט לשחור ומרקמם רך. הם טעימים לאדם ולעופות, אף שהם מכילים זרעים קשים. לעומת זאת, פרי שאינו בשל טעמו עפיץ ומייבש את הפה.

עצת הקטלב קשה ועמידה בפני ריקבון, ולכן שימשה בעבר להכנת כלי עבודה, קערות, מחרשות, ואפילו גגות.
גם ברפואה העממית נעשה שימוש בקליפת העץ, בעלים ובפירות – לטיפול בכאבי בטן, עצירות ובעיות עור שונות.