אנו רגילים כי לכל חג יהודי ישנו סמל שמשקף אותו. המצה- מסמלת את פסח, הסוכה וארבעת המינים מסמלים את סוכות, השופר- את ראש השנה, וכו'. מהו הסמל, אם ישנו, של חג השבועות?

יתירה מכך: בכמה מקומות בתורה ישנם תיאורים וציווים על פסח וסוכות, המגדירים את אופי החג. גם חג השבועות מופיע, אולם כחג חקלאי של הבאת הביכורים, בו מצווה האדם להביא מראשית פרי האדמה לה'. אבל חג שבועות כחג מתן תורה אינו מוזכר כלל!

אם נחשוב על כך, זה די מפתיע. שכן לפסח אנו מתכוננים כ"כ הרבה, מנקים את הבית ובודקים את החמץ, עושים ליל סדר; החג מלא וגדוש בפרטי פרטים של הלכות, ואולם כל התכלית של יציאת מצרים היתה להביא את עם ישראל לפני הר סיני, על מנת לקבל את התורה, ולהמשיך לארץ ישראל (שלח את עמי- ויעבדוני!) ודוקא ההקשר הזה- של מתן תורה- לא בא לידי ביטוי בתורה עצמה?!

סיפר לי רב אחד , שעסק בגיור, שפעם שוחח עם גוי שרצה להתגייר. שאל אותו הרב, למה אתה צריך את זה בכלל? מה רע במצב שלך? מדוע אתה רוצה להיות יהודי? ענה לו האיש: אני רוצה להיות "מאמין" 7 ימים בשבוע. אינני רוצה להיות קשור לה' רק יום אחד כל שבוע. והסביר הגוי, שהוא הרגיש שאמונתו קושרת אותו לבורא רק דרך בית התפילה; רק דרך עניינים טקסיים, "דתיים". הוא חיפש דרך לחיות חיים מלאים של אמונה, המפגישים את האדם עם בוראו לא רק בתפילה, אלא בכל צעד וצעד ובכל שלב ושלב.

אולי זו דוגמא להבדל מרכזי בין אמונתנו לאמונות אחרות. התורה כוללת את כל חיינו, 7 ימים בשבוע, מלפני הולדתנו ועד לאחר יום מותנו. היהדות אינה מצטמצמת רק לבית הכנסת. היא שייכת לכל אחד, בכל מקום, בכל מצב. לחיי המשפחה של האדם, לדרך בה הוא מדבר עם אשתו ומחנך את ילדיו, לדרך בה הוא עושה עסקים, ולשאלה כיצד הוא מתייחס לחבריו ולשכניו. ב"שולחן ערוך" וברמב"ם אין רק הלכות והדרכות כיצד לשרת את ה' בבית המקדש ומהו אוכל כשר. ישנם פרקים על גבי פרקים העוסקים בדיני ממונות, בחיי משפחה תקינים, ובהתייחסותו לאחר.

הרב הירש טען, כי זו הסיבה שאין לחג מתן תורה כל סמל. כיצד אפשר לתת סמל לדבר כ"כ גדול? לדבר המקיף אותנו- ומייחד אותנו - כיהודים? הסמל הגדול ביותר של החג הזה הוא בכך שאין לו סמל. התורה, במובנה הגדול, הכללי, אינה צריכה סמלים. היא אינה יכולה להצטמצם בשום סמל. כל המוסיף- בהגדרות וסימבולים- גורע. מי שחפץ להבין מהי תורה, ומה משמעותה, צריך להתחבר אליה בכל הרבדים של חייו, גם אלו שנראים כ"חולין" גמור. רק כך יוכל להגיע למיצוי תפקידו בעולם, כמי שהתורה בשבילו היא תורת חיים- של כל החיים.

כעין זה גם ה"עצרת" האחרת, שמיני עצרת; לאחר חג הסוכות  המלא במצוות ובסמלים, אנו חוגגים את שמחת תורה בשירה וריקודים. התורה נמצאת במרכז, ללא עזרים אחרים.

שנזכה בחג הקרוב להתחדש בקבלת התורה שלנו מתוך שמחה גדולה, ובעיקר במחויבות שלנו אליה, כל רגע ורגע.