פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה מתארת, בין היתר, את תהליך בחירתה של בת הזוג המיועדת ליצחק בנו של אברהם אשר בסופו נאמר: ״וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ״.

הליך נישואי יצחק ורבקה עשוי להיראות מוזר בעיני הקורא בן דורנו, הואיל ותחילה מובאת רבקה אל אוהלו של יצחק אשר לוקח אותה לאשה ורק לאחר מכן מתעוררים רגשות האהבה. מודל זוגי זה שונה מהמודל המודרני המעלה על נס את ההתאהבות בין בני הזוג טרם ההחלטה על מיסוד הקשר.

הרב שמשון רפאל הירש מיישב את התמיהה באופן הבא:

״אף זו תכונה אשר ברוך ה‘ לא ניטשטשה בזרע אברהם ושרה יצחק ורבקה. ככל שהוסיפה להיות אשתו, כן גדלה אהבתו. כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין. רוב הנישואין בישראל, לא על יסוד התשוקה אלא על פי שיקול התבונה...משום כך גוברת האהבה, ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. אך רוב הנישואין בעולם הלא יהודי נגמרים על פי מה שהם קוראים ׳אהבה׳, ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובלות הלקוחים מהחיים כדי להיווכח מיד, מה רבה שם התהום בין האהבה שלפני הנישואין לבין זו שלאחריהם איך הכל תפל וחסר טעם. מה שונה הכל מתיאור הדמיון. אהבה זו היתה עיוורת ועל כל שעל בעתיד – אכזבה. לא כן הנישואין בישראל שעליהם הוא אומר: “ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה”, שם החתונה איננה שיא הפריחה אלא השורש לאהבה!״

בדבריו אלה, מבקש הרש״ר הירש להסביר, כי קיים הבדל מהותי בין התאהבות לאהבה. בעוד שתחושת ההתאהבות מבוססת על רגשות והתלהבות ראשונית חסרות בסיס מהותי, שעשויות לפוג בן לילה, הרי שהקשר בין איש לאשתו מתחזק ומתעצם לאורך זמן, כתלות בהיקף העבודה העצמית, ההשקעה התמידית ושיתוף הפעולה ההדדי והופך לאהבת אמת יציבה ובשלה.

נחתום בדבריו הנפלאים של הרב אליהו אליעזר דסלר, בספרו מכתב מאליהו: "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו... כי לאשר ייתן, יאהב... ואז יבחין ויבין, כי זה אשר זר נחשב לו, הוא רק מאשר טרם נתן לו, ועוד לא הטיב עמו. אם יתחיל נא להטיב את כל אשר ימצא, כי אז ירגיש אשר המה כולם קרוביו.״