פרשת ויחי

הרבנית שירה ספיר, מנהלת חינוכית של בית המדרש לנשים באפרת וגוש עציון


מערכות יחסים זה הנושא שמלווה אותנו כחוט השני לאורך ספר בראשית. ויותר ממה שנכתב נחפש בין השורות. שאלות שנשארות פתוחות, כאב, אהבה, שנאה, תקשורת או החוסר בה ועוד. ובעיקר תחושה שלא רק אנחנו נשארים עם שאלות פתוחות, אלא גם האבות, הילדים, בני הזוג והאחים עצמם.

סיום הספר מציף אל פני השטח שני נסיונות של גישור על השאלות והפער, נסיונות תיקון שמציפים באותה מידה את הכאב והקושי.

יוסף נכנס לשיחת פרידה עם אביו, תיאור המפגש נע על הציר של היכולת של יעקב לראות או לא לראות. הוא רואה את העתיד, אבל לא רואה את בניו של יוסף שעומדים מולו, ויוסף צריך להציגם. אנחנו שואלים את עצמנו האם יעקב מכיר את נכדיו? מזהה אותם? האם אלו רק בעיות הראייה שלו לעת זקנה שמונעים ממנו לראות אותם בחדר? יוסף מנסה לתקן עוול הסטורי של העדפת הבן הצעיר על פני הגדול. אך יעקב מבהיר לו, אני רואה היטב ויודע מה אני עושה, יש לזה סיבה והיא קשורה ליכולתי לראות את העתיד. אנחנו נשארים עם השאלה, על מה דיברו יוסף ואביו במהלך השנים? האם פתחו את הפצעים ועיבדו אותם?

השאלה מתחדדת במפגש של האחים עם יוסף מיד לאחר פטירת יעקב. האחים חוששים שמא יוסף ינצל את הרגע כדי להתנקם בהם. ויוסף בוכה.. ואנחנו תוהים, מה היתה רמת האינטראקציה בין האחים ליוסף במהלך שנים אלו? ועוד יותר מכך, האם אכן יעקב יודע כיצד יוסף הגיע למצרים ועל המעורבות של האחים במכירתו?

באיזה אופן אנחנו יכולים ללמוד מסיפורי האבות והאחים, כיצד לפתוח פצעים ולשוחח עליהם? מתי לפעמים עדיף לשתוק? ואיך לרפא מערכות יחסים שעם כל המטען מתחתן שוררת אהבה או לכל הפחות רצון לקשר אוהב.