פרשת תצווה

 

מסר מיוחד אנו לומדים מכך שאחרי הפרשה שנקראת תרומה מגיעה פרשת תצווה. הצמידות מלמדת עד כמה השילוב בין עשייה בהתנדבות היא חשובה, אך לא יכולה להיות שלמה בלי חיוב שמגיע מציווי!

 

בהנחה שחמשת חומשי תורה הם נצחיים ומיועדים לנצח לכלל ישראל עולה שאלה לגבי פרשת תצווה שעוסקת בנושאי בגדי כהונה, שבעת ימי המילואים, המנורה ומזבח הקטורת.

נראה שהיה נכון יותר שפרשתנו תהיה מעין ספר פנימי לכהנים בלבד.

לא ברור מה הקשר לכלל עם ישראל? מדוע כל אדם מישראל צריך לדעת עד סוף כל הדורות על בגדי הכהונה שלבשו הכהנים במשכן ועל דרך הדלקת המנורה.

תשובה מוחלטת אין לי לשאלה זו אך ניתן לראות תשובה חלקית לכך בעניין מלחמת עם ישראל בעמלק במדבר. עם ישראל עסוק במלחמתו בעמלק, מלחמה פיזית עם כלי נשק וטקטיקות צבאיות, נראה שכל הסיפור נמצא בשדה הקרב, אך הדבר שבאמת נותן את הכוחות לעם כולו הוא ידיו של משה. 

ידיו של משה רבינו שנמצא על ראש ההר ממש מעל שדה הקרב הם אלו שיוצרים את ההפסד או הניצחון.

חז"ל אומרים שמה שבאמת גרם לניצחון היה המודעות של העם למעשה של משה, כאשר העם ראה את ידיו של משה - הוא נזכר בקב"ה והצליח במלחמתו.

כך גם בעניין פרשתנו העוסקת בעניינים הקשורים רק לכהנים. היא עוסקת בפנים המשכן שהוא מקום שבו אנשים שאינם כהנים מנועים מלגשת ולראותו.

התשובה לכך לעניות דעתי היא שהכהנים הינם נציגי ציבור, הם מייצגים כל אחד ואחת מאיתנו מול הקב"ה. 

כדי שאנחנו נוכל לפעול בחיי היומיום בקדושה ובטהרה, עלינו להחזיק מול עינינו את עבודת הכהנים במשכן/במקדש שבעשייתם הם מרוממים את כולנו. 

אם החשיבה והעשייה שלנו יהיו ממוקדים רק בפיזי ובכאן ועכשיו לא נוכל לכוון לשם שמים ולהעלות את חיינו לרובד הרוחני.

בתפילה שהלימוד של פרשיות הכהונה יהיו רלוונטיות באופן מעשי בבניית המקדש השלישי במהרה בימינו.