אחדות ולא אחידות- פרשת במדבר

''שאו את ראש כל עדת בני ישראל, למשפחותם לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגולגלותם'' (במדבר א ב)

ישנו כאן ציווי למנות את בנ"י ''למשפחותם'' אבל גם ''לגולגלותם'' ז"א לספור אותם בשם או לפחות בשיוך המשפחתי שלהם,
וגם לספרם כמספר. זאת אומרת ישנם שני סוגים של מניין וספירה: האחד הוא בכדי לדעת כמה יש מאותו הפריט הנספר
ולא משנה לי מה הם שמות הדברים הנספרים והמניין מהסוג השני הוא בעצם חשיבות ידיעת שם הנמנה,
לדוגמא: חשיבות מניין החיילים בצבא הוא בכדי לדעת כמה חיילים ייצאו עם המפקד למלחמה,
אך כאשר הרמטכ"ל רוצה לדעת מי מהאלופים הנמצאים איתו יבדוק זאת בשמותיהם כי מכיר את מעלותיהם של כל אחד מהם ומה יוכלו כל אחד עם הכישורים שלו לתרום לניצחון בלחימה.

עמ"י נמנה בשתי הצורות, גם מניין למשפחותם וגם ספירה לגולגלותם.
דבר המראה את חשיבותם של עמ"י ז"א של כל אחד ואחת מאיתנו לפני הקב"ה.

עלינו לזכור תמיד שאנחנו לא רק עוד אחד ולא רק עוד מספר בעמ"י,  אלא אנו בעלי חשיבות עצומה כחלק מעם ה'.
על כל אחד ואחת מאיתנו להעריך את עצמו/ה ולראות את העוצמה של יכולותיוה ויחד עם זה לראות את העוצמות של הסובבים אותנו.

גם ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו.

עיר של חיבורים.

ירושלים מלשון שלם.עיר שעושה את עמ"י חברים למרות השונות,למרות חילוקי הדעות. ברצף הארועים אנו עולים בקודש

מתקדמים  לעבר ר"ה לרוחניות.כשעמ"י חונה ביחד  מוכנים יותר למתן 'כאיש אחד בלב אחד' רק אז אפשר לקבל את התורה!