פרשת חוקת

בס"ד

"זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו' "

אחת השאלות העולות מפסוק זה, היא: מדוע טהרה מטומאת מת נחשבת ל'חקת התורה', אין חוקים אחרים בתורה? הרי יש לנו את 'חוקת הפסח' בספר שמות, ועוד מצוות רבות שנאמר בהם 'חוקת עולם לדורותם'. לכאורה היה מתאים שיהיה כתוב: 'זאת חקת הטהרה' או 'זאת חקת טומאת המת וטהרתו'  , מדוע ענין טומאת המת הפך לחוקת התורה כולה.?

'אור החיים' הקדוש מסביר על פי מה שכותב הרמב"ם בפרק א' מהלכות טומאת מת, וזה לשונו "שאם נגע גוי במת או נשאו או האהיל עליו, הרי הוא כמי שלא נגע, הא למה זה דומה? לבהמה שנגעה...." אמנם גוי מת מטמא במגע אך לא באוהל. אבל גוי שנגע במת יהודי, אינו נטמא כלל. מה מבדיל בין גוי ליהודי ? – התורה. ולכן כל טומאת מת נובעת מכך שעם ישראל קבלו את התורה בהר סיני, ולכן ישראל שנגע במת נטמא וגוי לא.  

'אור  החיים' מביא משל נפלא. לאדם שהוציא החוצה מביתו שני כלים, אחד עם דבש, ואחד עם זבל רגיל. רוב הזבובים והרמשים ילכו לכלי עם הדבש. כך אדם מישראל שקבלו תורה מסיני יש בהם קדושה, וכל כוחות הטומאה והקליפות, רוצים לינק מהקדושה הזו, לכן כשאדם נפטר מהעולם, באים כוחות הטומאה אליו לינק מקדושתו, ולכן הנוגע בו ואפילו המאהיל עליו, כל החלל מתמלא בטומאה, וצריך להטהר ממנה. אבל גוי שנוגע במת, כוחות הטומאה לא נדבקים אליו, כי אין בו קדושה. לכן הוא לא נטמא.

בדומה לזה מצאנו בפרשת מטות (במדבר לא, כא) ' זאת חוקת התורה' בהקשר לגעולי מדין. ששם מדובר בכלים של גוי שמועברים לרשות ישראל. שצריכים טיפול מיוחד. וטבילה בסוף. מכיון שההבדל בין אומות העולם לישראל היא התורה, גם שם נכתב 'זאת חקת התורה'. כי עם ישראל קבלו את התורה מסיני.

שבת שלום